Steinsaltz on Avodah Zarah Daf 36a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
זליפתן של כלים טמאים מה שכליהם פולטים לשמן דבר טמא — אוסרתן. ועל לשונו של שמואל תוהים: אטו כולי עלמא [וכי כל העולם] אוכלי טהרות נינהו [הם]? הרי טומאה אינה אלא דבר הנוגע לאלה שנזהרים בטהרה, ומי שאינו נזהר בטהרה אינו צריך לחשוש לכך! אלא, כך צריך לומר: זליפתן של כלים אסורין — אוסרתן.
אמר ליה [לו] שמואל לרב: בשלמא לדידי דאמינא [נניח לשיטתי שאני אומר] זליפתן של כלים אסורין אוסרתן, היינו [זהו הטעם] דכי אתא [שכאשר בא] רב יצחק בר שמואל בר מרתא ואמר שכך דריש [דרש] ר' שמלאי בנציבין: שמן, ר' יהודה ובית דינו נמנו עליו כלומר, הצביעו בענין זה והתירוהו, כי
קסבר [סבור הוא]: שנותן טעם לפגם — מותר, וכיון שטעמו של השמן נפגם על ידי פליטת הכלי, אינו אסור.
אלא לדידך דאמרת [לשיטתך שאתה אומר] דניאל גזר עליו, וכי דניאל גזר ואתא [ובא] ר' יהודה הנשיא ומבטל ליה [ומבטל אותו]? והתנן [והרי שנינו במשנה]: אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו, אלא אם כן גדול הימנו בחכמה ובמנין, וכי היה ר' יהודה הנשיא גדול מדניאל?
אמר ליה [לו] רב: בשמו של שמלאי לודאה קא אמרת [הלודי אתה אומר]? שאני לודאי דמזלזלו [שונים הם הלודיים שהם מזלזלים] באיסורים, ואין לחשוש למה שמסר. אמר ליה [לו] שמואל: האם אשלח ליה [לו] ואשאל אותו מהיכן הוא יודע את הדבר הזה? איכסיף [התבייש] רב.
אמר רב: אם הם ר' יהודה הנשיא ובית דינו לא דרשו מן הכתוב שדניאל גזר על כך, ומשום כך התירו, אנן לא דרשינן [אנו לא נדרוש]? והכתיב [והרי נאמר]: "וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך וביין משתיו" (דניאל א, ח) — בשתי משתאות (שתיות) הכתוב מדבר, אחד משתה יין ואחד משתה שמן, ומסבירים:
רב סבר [סבור]: על לבו שם דניאל שצריך להרחיק מדברים אלה, ולכל ישראל הורה שיעשו כן. ושמואל סבר: על לבו שם וכן נהג, ולכל ישראל לא הורה שיעשו כן.
ושואלים: ושמן, דניאל הוא שגזר עליו? והאמר [והרי אמר] החכם באלי בשם אבימי נותאה משמיה [משמו] של רב: פיתן של גוים ושמנן, סתם יינן ובנותיהן, כולן משמנה עשר דבר הן גזירות שנגזרו ביום אחד בימי תלמידי שמאי והלל!
וכי תימא [ואם תאמר]: אתא [בא] דניאל גזר גזירה זו ולא קיבל העם את הגזירה, ואתו [ובאו] תלמידי הלל ושמאי וגזור [וגזרו] גזירה זו מחדש וקיבל העם, אם כן מאי אסהדותיה [מהי עדותו] של רב? הרי הגזירה של דניאל לא התקבלה! אלא, דניאל גזר עליו איסור בעיר משום הרחקה מן הגוים, ואתו אינהו וגזור [ובאו הם תלמידי שמאי והלל וגזרו] איסור אפילו בשדה.
ושואלים: ור' יהודה הנשיא היכי מצי למישרא תקנתא [כיצד יכול הוא להתיר תקנה] של תלמידי שמאי והלל? והתנן [והרי שנינו במשנה]: אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול הימנו בחכמה ובמנין! ועוד, הא [הרי] אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: בכל יכול לבטל בית דין דברי בית דין חבירו, חוץ משמונה עשר דבר, שאפילו יבא אליהו ובית דינו ויתירו אין שומעין לו!
אמר רב משרשיא: מה טעם אי אפשר לבטל שמונה עשרה — הואיל ופשט איסורו ברוב ישראל, ואילו שמן מעולם לא פשט איסורו ברוב ישראל, שאמר ר' שמואל בר אבא אמר ר' יוחנן: ישבו רבותינו ובדקו על שמן שלא פשט איסורו ברוב ישראל; ועוד סמכו רבותינו על דברי רבן שמעון בן גמליאל ועל דברי ר' אלעזר בר צדוק, שהיו אומרים: אין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה, ואם נגזרה גזירה כזו ניתן לבטלה, שאמר רב אדא בר אהבה, מאי קרא [מהו המקרא] המלמד על כך?