אף מוחכרת ומושכרת מדובר בשבחא דממילא קא אתי [שבח שמאליו הוא בא], במקרה שלא חסרי [חסרים] בה האחים מזוני [מזונות], אלא התנו שהשוכר או החוכר הוא המאכיל את הבהמה.

א עד כאן עסקנו בביאור הברייתא. ומעירים: מני [שיטת מי היא] ברייתא זו? — שיטת רבי היא; דתניא [שכן שנינו בברייתא]: אין בכור נוטל פי שנים בכל שבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן. ואילו רבי אומר, אומר אני: בכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים מעצמם לאחר מיתת אביהן, אבל לא בשבח שהשביחו יתומים לאחר מיתת אביהן. כיצד?

— אם ירשו שטר חוב שהיו אחרים חייבים לאביהם — בכור נוטל פי שנים בכספי אותו חוב לכשייגבה, יצא עליהן שטר חוב שהיה מוטל על האב — בכור נותן בפרעון אותו חוב פי שנים. ואם אמר הבכור: איני נותן עבור חלק יתר של בכורה, ואיני נוטל את חלק הבכורה — רשאי לעשות כן.

ומבררים ברייתא זו: מאי טעמייהו דרבנן [מה טעמם של חכמים] שהם סבורים שאין הבכור נוטל פי שנים בכל שבח ששבחו נכסים לאחר מות האב? אמר קרא [הכתוב]: "לתת לו פי שנים" (דברים כא, יז) שחלק הבכורה "מתנה" קרייה רחמנא [קראה אותו התורה], ומכאן יש ללמוד: מה דבר הניתן במתנה, אינו ניתן אלא עד דמטיא [שהגיע] תחילה לידיה [לידו] של הנותן, אף חלק בכורה אינו ניתן לבכור עד דמטיא לידיה [שמגיעה לידו] של האב תחילה, ומה שלא היה בידו בחייו, אינו נותן לבכור.

ורבי, שסבור שבכור נוטל חלק בכורה בשבח ששבחו נכסים מאליהם לאחר מות האב, אומר, אמר קרא [הכתוב] בדין הבכור: "פי שנים", מקיש (משווה) כתוב זה חלק בכורה לחלק פשוט שבשניהם זוכה הבכור, מה חלק פשוט אף על גב [אף על פי] שלא מטא לידיה [הגיע לידו] של האב הבכור יורש אותו, אף חלק בכורה, אף על גב [אף על פי] שלא מטא לידיה [הגיע לידו] של האב זוכה בו הבכור.

ושואלים: ורבנן נמי הכתיב [וחכמים גם כן, הרי נאמר]: "פי שנים" ללמד שדינם כאחד! ומשיבים: ההוא, למיתבא ליה אחד מצרא [אותו ביטוי נאמר ללמד שיש לתת לו לבכור את שני חלקיו על מצר, גבול, אחד זה בצד זה] ולא לתת אותם בשני מקומות נפרדים.

ומן הצד האחר שואלים: ורבי נמי [גם כן] הכתיב [הרי נאמר]: "לתת לו"! ומשיבים: ההוא [אותו] ביטוי בא ללמדנו דין אחר המופיע בברייתא, שאם הבכור אמר: איני נוטל חלק בכורה ואיני נותן חלק כפול בפרעון חוב של האב — רשאי. שכיון שהיא כמתנה — יכול לסרב לקבל אותה.

ובבירורה המדוייק של המחלוקת אמר רב פפא: דיקלא ואלים [דקל שנעשה עבה יותר] לאחר מות האב, והרי הוא משובח יותר, ארעא ואסיק שירטון [אדמה שהעלתה שירטון, סחף] והושבחה בכך — דכולי עלמא לא פליגי דשקיל [הכל אינם חלוקים שהבכור נוטל] פי שנים בתוספת השבח. כי פליגי [כאשר נחלקו] — בחפורה והוה שובלי [בשחת שנעשתה שיבולים], או שלופפי והוו תמרי [פרחי דקלים שנעשו תמרים], דמר סבר [שחכם זה, רבי, סבור]: שבחא דממילא [שבח שמעצמו הוא] זה, ונוטל בו הבכור חלק בכורה, ומר סבר [וחכם זה, חכמים, סבור]: אישתני [השתנה] ונעשה דבר חדש, ואין זה בכלל מה שהיה לאביהם תחילה.

ב ובענין ההלכה למעשה אמר רבה בר חנא אמר ר' חייא: מי שעשה ופסק בענין זה כדברי רבי — עשה, דינו דין, ואינו בטל. עשה כדברי חכמים — עשה.