Steinsaltz on Bava Batra Daf 159a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
איתמר [נאמר]: בן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו, ומת הבן, ואחר כך מת אביו — בנו של אותו בן מוציא את הנכסים שמכר אביו מיד הלקוחות. וזו היא שקשה בדיני ממונות, ומה הקושי? ולימרו ליה [ושיאמרו לו] הקונים: אבוך מזבין ואת מפיק [אביך מוכר ואתה מוציא]?!
ושואלים: ומאי קושיא [ומה הקושי]? דלמא מצי אמר [שמא יכול הוא לומר]: מכח אבוה דאבא קאתינא [אביו של אבי אני בא], שאני יורש אותו. תדע שכן הוא, דכתיב [שנאמר]: "תחת אבתיך יהיו בניך תשיתמו לשרים בכל הארץ" (תהלים מה, יז)!
אלא אי קשיא [אם קשה] דבר בדיני ממונות, הא קשיא [זה מה שקשה]: בן בכור שמכר חלק בכורה שלו בחיי אביו, ומת בחיי אביו — בנו מוציא את החלק הזה מיד הלקוחות. וזו היא שקשה בדיני ממונות שכן אבוה מזבין, איהו מפיק [אביו מוכר, והוא מוציא]? וכי תימא, הכא נמי אמר [ואם תאמר, כאן גם כן הוא אומר]: מכח אבוה דאבא קאתינא [אבי אבא אני בא], אם כן, אי [אם] מכח אבוה דאבא קא אתיא [אבי אבא הוא בא], בחלק בכורה מאי עבידתיה [מה מעשיו]?
ודוחים: ומאי קושיא [ומה הקושי]? דלמא מצי אמר [שמא יכול הוא לומר]: מכח אבוה דאבא קאתינא [מכוח אבי אבא אני בא] ובמקום אב קאימנא [אני עומד]!
אלא אי קשיא, הא קשיא [אם קשה, זה מה שקשה]: מי שהיה יודע לו עדות בשטר, כלומר, היה חתום כעד על שטר של חבירו עד שלא (טרם) נעשה אותו עד גזלן, ונעשה לאחר מכן גזלן ואז הוא נפסל לכל עדות — הוא עצמו אינו מעיד על כתב ידו לומר שכתב ידו הוא זה, על מנת לקיים את השטר, שהרי הוא עתה פסול לעדות, אבל אחרים מעידין שזה כתב ידו; והקושי הוא: השתא [עכשיו, הרי] איהו [הוא] עצמו לא מהימן [נאמן], אף שהוא יודע בוודאות, אחריני מהימני [אחרים נאמנים]?! וזו היא שקשה בדיני ממונות.
ותוהים: מאי קושיא [מה הקושי בזה]? דלמא [שמא] מדובר בהלכה זו, כגון שהוחזק כבר כתב ידו בבית דין לפני שנפסל, ועדות העדים היא רק לאשר שהוחזק בבית דין!
אלא אי קשיא הא קשיא [אם קשה זה מה שקשה]: היה יודע לו לחבירו עדות בשטר על קרקע מסויימת עד שלא תפול לו בירושה, ואחר כך נפלה לו בירושה, ונעשה נוגע בדבר באותו שטר — הוא אינו יכול לקיים כתב ידו, אבל אחרים יכולין לקיים כתב ידו. ודוחים: ומאי קושיא [ומה הקושי]? דלמא הכא נמי [שמא כאן גם כן] מדובר כגון שהוחזק כתב ידו בבית דין כשלא היה נוגע בדבר!
אלא אי קשיא הא קשיא [אם קשה זה מה שקשה]: היה יודע לו בעדות בשטר עד שלא נעשה חתנו, ונעשה חתנו — הוא אינו מעיד על כתב ידו, לפי שעכשיו הוא פסול להעיד לו, כקרובו, אבל אחרים מעידין. ויש לתמוה: הוא לא מהימן [נאמן], אחריני מהימני [אחרים נאמנים]?
וכי תימא הכא נמי [ואם תאמר כי כאן גם כן] מדובר כגון שהוחזק כתב ידו בבית דין, והא [והרי] אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: אחרים מעידים על כתב ידו אף על פי שלא הוחזק כתב ידו בבית דין!
ומשיבים: ומאי קושיא [ומה הקושי בדבר]? דלמא [שמא] ההלכה שאינו יכול להעיד עכשיו לחותנו גזירת מלך היא דאיהו [שהוא] לא מהימן [נאמן] ואחריני מהימני [ואולם אחרים נאמנים], ולאו [ואין זה] משום שחושדים בו שהוא משקר! דאי [שאם] לא תימא הכי [תאמר כך], משה ואהרן שהם היו פסולים להעיד לחותנם, וכי משום דלא מהימני [שאינם נאמנים] הוא, שחושדים בהם שהם משקרים? אלא גזירת מלך הוא שלא יעידו להם הקרובים זה לזה, הכא נמי [כאן גם כן] גזירת מלך הוא שלא יעיד על כתב ידו לחותנו!
אלא, לעולם יש לחזור ולומר כדאמרינן מעיקרא [כפי שאמרנו מתחילה], שהערה זו, "וזו היא שקשה בדיני ממונות", נאמרה על ההלכה שמי שמכר נכסי אביו ומת, שבנו מוציא מן הלקוחות. ודקא קשיא [ומה שהיה קשה] לך שאין קושי בדבר, שהרי כתוב: "תחת אבתיך יהיו בניך"! באמת אין משם ראיה, כי ההוא אותו פסוק בברכה כתיב [נאמר], ואינו בא לקבוע הלכה.
ומקשים: ומי מצית אמרת [והאם יכול אתה לומר] כי בברכה בלבד כתיב [הוא שנאמר],