Steinsaltz on Bava Batra Daf 18a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
המלח, ואת הסיד, ואת הסלעים מכותלו של חבירו שלשה טפחים או סד בסיד; ונדייק: טעמא דאיכא [הטעם, דווקא, כשיש שם] כותל של חבירו, הא ליכא [הרי אם אין] כותל — סומך עד לגבול החצר. וקשה לרבא, לפי השיטה הראשונה שאין סומך אפילו לשדה שאינו עשוי לבורות!
ודוחים: לא, כי ליכא [כאשר אין] כותל נמי לא סמיך [גם כן אינו סומך]. ושואלים: אם כן, אלא מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו] בזה שמזכיר פה כותל? ומשיבים: הא קא משמע לן [דבר זה השמיע לנו], דהני קשו [שכל הדברים הללו קשים] ומזיקים לכותל.
ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו במשנתנו: מרחיקים את הזרעים, ואת המחרישה, ואת מי רגלים מן הכותל שלשה טפחים; ונדייק: טעמא דאיכא [הטעם, דווקא, כשיש שם] כותל, הא ליכא [הרי אם אין] שם כותל — סמיך [סומך] עד לגבול השדה! ודוחים: לא, כי ליכא [כאשר אין] כותל נמי לא סמיך [גם כן אינו סומך]. ושואלים: ואלא מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו]? ומשיבים: הא קא משמע לן [דבר זה השמיע לנו], דמתונתא [שרטיבות] קשה לכותל.
ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו: ואת הריחים — מרחיק מן הכותל שלשה טפחים מן השכב שהן ארבעה טפחים מן הרכב; ונדייק: טעמא דאיכא [הטעם דווקא כשיש] כותל, הא ליכא [הרי אם אין] שם כותל — סמיך [סומך] עד הגבול! ודוחים: לא, כי ליכא [כאשר אין] שם כותל נמי לא סמיך [גם כן אינו סומך]. ושואלים: ואלא מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו]? ומשיבים: הא קא משמע לן [דבר זה השמיע לנו], דטירייא [שהזעזוע] קשה לכותל.
ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו עוד במשנתנו: ואת התנור — מרחיק מן הכותל שלשה טפחים מן הכליא שהן ארבעה טפחים מן השפה. ונדייק: טעמא דאיכא [הטעם, דווקא, שיש] שם כותל, הא ליכא [הרי אם אין] שם כותל — סמיך [סומך]! ודוחים: לא, כי ליכא [כאשר אין] כותל נמי לא סמיך [גם כן אינו סומך]. ושואלים: אלא מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו]? ומשיבים: הא קא משמע לן [דבר זה השמיע לנו], דהבלא [שההבל, החום] קשה לכותל.
ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו במשנה להלן: לא יפתח אדם חנות של נחתומין (אופים) או של צבעין תחת אוצרו (מחסן יין) של חבירו, ולא יפתח שם רפת בקר. ונדייק: טעמא דאיכא [הטעם, דווקא כשיש] שם אוצר במקום, הא ליכא [הרי אם אין] שם אוצר — עביד [יכול לעשות] ומכאן יש ללמוד אף לבור, שמותר לחפור סמוך למצר!
ומשיבים: דין דירה שאני [שונה], ששם יש לאדם רשות לעשות בדרך כלל מה שהוא רוצה, אלא אם הוא מזיק באותה שעה. דיקא נמי [מדויק גם כן], דתני עלה [ששנויה ברייתא מפורשת עליה]: אם היתה רפת הבקר קודמת לאוצר — מותר, ולא נאמר כך בברייתא על הדינים של משנתנו שאינם עוסקים במקום דירה.
ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו: לא יטע אדם אילן סמוך לשדה אלא אם כן הרחיק ממנו ארבעה אמות, ותני עלה [ושנויה ברייתא עליה]: ארבעה אמות שאמרו — כדי עבודת הכרם, שצריך מרחב קצת ליד האילנות להביא שם בהמות החורשות בין האילנות, ויש חשש שיזיק בכך לשדה הסמוך.
ונדייק: טעמא [הטעם דווקא] שמשום כדי עבודת הכרם, הא לאו [הרי אם לא היה] משום כדי עבודת הכרם — סמיך [סומך], ואף על גב דאיכא שרשין דקא מזקי [ואף על פי שיש שורשים של האילן שמזיקים] לתבואה! ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — באופן ש****מפסיק צונמא [סלע] מלמטה, ואינו מניח לשורשים לעבור.
ומוסיפים: דיקא נמי [מדוייק גם כן] הדבר ממה דקתני [שהוא שונה] בהמשך: אם היה גדר בינתים — זה סומך לגדר מכאן, וזה סומך לגדר מכאן, ואם מדובר במקרה שהשורשים יכולים לעבור — כיצד רשאי השני לסמוך? ומכאן משמע שהיה סלע מפסיק מלמטה, וכיון שכך אין מרחיק אלא משום עבודת האילן.
ואומרים: אי הכי, אימא סיפא [אם כך, אמור את סופה של אותה משנה]: היו שרשיו של האילן יוצאין בתוך של חבירו — מעמיק להן החבר שלשה טפחים, שחותך את השרשים עד לעומק שלושה טפחים כדי שלא יעכב את המחרישה; ואי [ואם] מדובר באופן שמפסיק צונמא [הסלע], אם כן מאי בעו התם [מה עושים שם השורשים], כיצד הם מגיעים לשם? ומשיבים: הכי קאמר [כך הוא אומר]: ואי לאו צונמא [ואם אין שם סלע], והיו שרשיו יוצאין לתוך של חבירו — מעמיק שלשה טפחים כדי שלא יעכב את המחרישה.
ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו: מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה; ונדייק: טעמא דאיכא [הטעם, דווקא כשיש שם] בור, הא ליכא [הרי אם אין] שם בור — סמיך [סומך]! ואומרים: לא, כי ליכא [כאשר אין] שם בור נמי לא סמיך [גם כן אינו סומך], ומדוע הוזכר כאן הבור? הא קמשמע לן [דבר זה השמיע לנו], שעד עשרים וחמש אמה אזלי [הולכים] שרשים ומזקי [ומזיקים] לבור.
ומקשים: אי הכי, אימא סיפא [אם כך, אמור את סופה של אותה הלכה]: ואם אילן קדם לבור — לא יקוץ את האילן; ואי דלא סמיך [ואם מתחילה אינו רשאי לסמוך את האילן לגבול], היכי משכחת לה [איך אתה יכול למצוא אותה] מוסברת? מדוע לא יצטרך לקצוץ? ומשיבים: כדאמר [כמו שאמר] רב פפא בענין דומה, שמדובר בלוקח שקנה עכשיו חלקת שדה זו, הכי נמי [כאן גם כן מדובר] בלוקח, כגון שבשדה של המוכר היו בור ואילן סמוכים, ומכר אחד מהם לאחר.
ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו: מרחיקין את המשרה (מים ששורים בהם פשתן) מן הירק, ומרחיקין את הכרישין (כרתי) מן הבצלין, ומרחיקים את החרדל מן הדבורים. ונדייק מכאן: טעמא דאיכא [הטעם דווקא שיש שם] ירק, הא ליכא [הרי אם אין] ירק — סמיך [סומך] משרה אם רוצה הוא בכך! ודוחים: לא, כי ליכא [כאשר אין] ירק נמי לא סמיך [גם כן אינו סומך], והא קא משמע לן [ודבר זה השמיע לנו], דהני קשו אהדדי [שדברים אלה מזיקים זה לזה].
ומשיבים: אי הכי, אימא סיפא [אם כך, אמור את סוף אותה משנה]: ר' יוסי מתיר בחרדל, מפני שיכול לומר לו לבעל הדבורים: עד שאתה אומר לי הרחק חרדלך מן דבוראי [הדבורים שלי], אני יכול לומר לך: הרחק דבורך מן חרדלאי [חרדליי], כיון שהן באות ואוכלות את לגלוגי חרדלאי [צמחי החרדל שלי], ואם כן, גם אתה מזיק לי.