לאו מי [האם לא] אמר ר' ישמעאל: איסוף של חד פירא [פרי אחד] שמהווה רק חלק מן השדה הוי [הריהו] מעשה של חזקה לכולהו פירי [לכל הפירות]? הכא נמי, הני הוו [כאן גם כן אלה נעשים] חזקה להני [לאלה], והני הוו [ואלה נעשים] חזקה להני [לאלה].

ומעירים: והני מילי היכא [ודברים אלה אמורים דווקא במקום] שלא אפיקו [הוציאו] עשרים האילנות האחרים פירות, שאכל בכל שנה את כל הפירות שהוציא השדה באותה שנה. אבל אם אפיקו [הוציאו] פרי ולא אכל מהם — לא הויא [אינה] חזקה על אילנות שלא אכל מהם. ומוסיפים: ומה שנאמר שלקיטה מאילנות שונים בכל שנה הריהי חזקה לכל השדה — והוא דבאזי באזוזי [שהיו מפוזרים] האילנות בכל השדה, ולכן אפשר לומר שחזקה לאחדים מהם היא חזקה לכולם. אבל אם היו האילנות שאכל מפירותיהם מרוכזים בפינה מסויימת — אינה חזקה אלא לאותה פינה.

א ואגב ענין זה עלתה השאלה הבאה: שני אנשים שהחזיקו בשדה אילנות, זה, אדם אחד, החזיק באילנות שבשדה, וזה, האחר, החזיק בקרקע, מה משמעות הדבר לענין בעלות? אמר רב זביד: זה קנה אילנות וזה קנה קרקע. מתקיף לה [מקשה על כך] רב פפא: אם כן, לדבריך, שאין לו לבעל אילנות בקרקע כלום, לימא ליה [שיאמר לו] בעל קרקע לבעל אילנות: עקור מהקרקע שלי את אילנך [אילנותיך], שקול וזיל [קח ולך]! אלא אמר רב פפא: זה קנה אילנות וחצי קרקע, וזה קנה חצי קרקע. ומתוך כך דנים בבעיה אחרת הנוגעת למכירה של שדה אילן.

ותחילה מקדימים: פשיטא [פשוט לנו] שאם אדם מכר קרקע ושייר לו באותה קרקע אילנות לפניו (לעצמו) — יש לו קרקע הנחוצה לאילנות אלה. ואפילו לדעת ר' עקיבא שאמר: מוכר בעין יפה מוכר, שאם מכר בית ושייר לעצמו את הבור שבתוכו, שמכר לקונה הכל ולא שייר לעצמו אפילו את הדרך לבור, הרי הני מילי גבי [דברים אלה אמורים אצל] בור ודות (מבנה לאגירת מים),

שלא מכחשו בארעא [מזיקים לקרקע] שמסביב להם, ולא יבוא הקונה לטעון שהבור מזיקו ולכך שיסתום המוכר את בורו, ואשר על כן יצטרך המוכר מלכתחילה להשאיר לעצמו קרקע, ולכן, לפי הכלל שמוכר בעין יפה מוכר — אינו משייר לעצמו. אבל אילנות