בסתמא דלא משתעבדא ליה [בהלוואה בסתם, שאין הפרה או הטלית משועבדת לו] למלוה. מאי טעמא [ומה טעם הדבר] — מטלטלי נינהו [מיטלטלים הם], ומטלטלי [ומיטלטלים] לבעל חוב לא משתעבדי [משתעבדים]. ואף על גב דכתב ליה [ואף על פי שכותב לו] בשטר שיכול לגבות את החוב אף מגלימא [מגלימה] שעל כתפיה [כתיפו], הני מילי דאיתנהו בעינייהו [דברים אלה אמורים דווקא שנמצאים החפצים בעינם] והם ברשות הלווה, אבל אם הם ליתנהו בעינייהו [אינם בעינם] — לא, ואין איפוא נגיעה למוכר להעיד בעניינם, משום שבעל חובו לא יגבה מהם.

אלא אפילו אם עשאו את החפץ המיטלטל אפותיקי נמי [אחריות מפורשת לפרעון חובו, גם כן] לא גובה מהם, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? — כדברי רבא, שאמר רבא: אם עשה את עבדו (הכנעני) אפותיקי להלוואה ומכרו לאחר — בעל חוב גובה ממנו ולוקח את העבד לעצמו. אבל אם עשה את שורו וחמורו אפותיקי ומכרו — אין בעל חוב גובה הימנו,

מאי טעמא [מה טעם הדבר]? — האי [זה] עבד שנמכר אית ליה קלא [יש לו קול], והדבר מתפרסם והקונה יודע שהוא קונה עבד שיש עליו שיעבוד, והא לית ליה קלא [וזה, שאר מיטלטלים, אין לו קול]. ולכן בכל מקרה שמכר מיטלטלים יכול להעיד עליהם לטובת הקונה, שהרי אינו מרויח בכך דבר, משום שאינם משועבדים לבעל חובו.

ושואלים: וליחוש דלמא אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי [ונחשוש שמא הקנה לו למלוה, לצורך שיעבוד, מיטלטלים אגב הקרקעות], ועל ידי זה שיעבד את המיטלטלים לפרעון חובו. שאמר רבה: אי אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי [אם הקנה לו מיטלטלים אגב קרקעות] לשם שיעבוד — הרי אם קני מקרקעי קני מטלטלי [קנה קרקעות קנה מיטלטלים], ואמר רב חסדא: והוא שכתב ליה [לו למלוה] בשטר השיעבוד: "שלא יהיה זה כשטר אסמכתא שאין קונים בו ושלא כטופסא דשטרי" [כטופס של שטרות] שאינו עשוי לגבייה, אלא שטר בעל תוקף!

ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]? כגון שלקח (קנה) מוכר פרה או טלית זו ומכר לאלתר [מיד], ולא היה זמן שיכול היה ללוות ולשעבד אותה לאחרים.

ושואלים: וליחוש דילמא [ונחשוש שמא] שטר זה, שטר "דאיקני" ["שאקנה"] הוא, שאף שלווה קודם לכן שיעבד מראש אגב הקרקע לא רק דברים המצויים עתה ברשותו, אלא גם דברים שיקנה בעתיד, ונמצא שבשעה שקנה — מיד נשתעבדה הפרה או הטלית לבעל חובו! האם שמעת מינה [שומע אתה מכאן מן הברייתא] פתרון לשאלה שנשארה במקומה בלא תשובה, שמי ששיעבד נכסיו והתחייב על דברים "דאיקני" ["שאקנה"], אם קנה ומכר, קנה והוריש — לא משתעבד? שהרי אם היה משתעבד — יש לו נגיעה בדבר.

ומשיבים: לא צריכא [נצרכה], אלא במקרה דקאמרי [שאומרים] העדים: ידעינן ביה בהאי [יודעים אנו בזה] שלא הוה ליה ארעא [היתה לו קרקע] מעולם, ואם כן לא יכול היה לשעבד את המיטלטלים אגב קרקע, שהרי לא היתה לו קרקע מעולם. ואין מכאן הוכחה.

ומקשים: גם כך, עדיין יש למוכר הפרה או הטלית ענין להעיד לטובת הקונה — כדי שלא יתבע אותו הקונה עצמו, והאמר [והרי כך אמר] רב פפא: אף על גב דאמור רבנן [אף על פי שאמרו חכמים]: המוכר שדה לחבירו שלא באחריות ובא בעל חוב וטרפה — אינו חוזר עליו הקונה על המוכר, שאינו יכול לתבוע ממנו לפצותו. אבל אם נמצאת השדה שאינה שלו מתחילה — חוזר עליו שלא היתה זו מכירה כלל. והוא הדין לפרה או לטלית, אם יוכיח המערער ששלו היתה, וממילא לא היתה של המוכר, ומדוע יכול המוכר להעיד לטובת הקונה?

ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — בקונה המכיר בה בבהמה זו שהיא בת חמורו של המוכר, ומודה בכך, ומכירה זו אינה חוזרת, ואם כן, אין למוכר נגיעה בדבר.

ורב זביד אמר: אפילו נמצאת שאינה שלו — אינו חוזר עליו הקונה, דאמר ליה [שאומר לו] המוכר: להכי זביני [משום כך מכרתי] לך שלא באחריות, כדי שלא תחזור עלי בטענות בכל מקרה.

א גופא [לגופה] של ההלכה שהזכרנו, אמר רבין בר שמואל משמיה [משמו] של שמואל: המוכר שדה לחבירו שלא באחריות — אין מעיד לו המוכר עליה, מפני שבעדותו הוא מעמידה לגבייה בפני בעל חובו. ומבררים: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]?