ובשטר.

ותחילה מבררים את הברייתא: אותיות מאן דכר שמייהו [מי הזכיר כלל את שמן]? מדוע בא ר' נתן לדבר על אותיות כשלא דובר בהן קודם, בדברי התנא הראשון? ומשיבים: חסורי מחסרא והכי קתני [חסרה הברייתא וכך היא שנויה]: ספינה נקנית במשיכה, ואותיות במסירה בלבד, בלא למשוך את השטר. ר' נתן אומר: ספינה ואותיות נקנות במשיכה ובשטר.

ושואלים: שטר לספינה למה לי? הלא מטלטלי [מיטלטלים] היא, ומיטלטלים אינם נקנים בשטר אלא באופנים אחרים! אלא לאו הכי קתני [האם לא כך היא שנויה]: ספינה נקנית במשיכה, ואותיות במסירה. ר' נתן אומר: ספינה במשיכה, ואותיות גם במסירה וגם בשטר.

ויש לשאול: אם כך ר' נתן האומר שספינה במשיכה היינו [זה] כדעת התנא קמא [הראשון], אלא האם לא מחלוקת זו של רב ושמואל איכא בינייהו [יש ביניהם], שאחד מהם סבור שצריכים משיכה משהו בספינה, והאחר סבור כי צריך משיכה של כולה? ודוחים: לא, דכולי עלמא [לדעת הכל, תנא קמא ור' נתן] אפשר לומר שהם סבורים אי [או] כרב אי [או] כשמואל, ובספינה — כולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חולקים] שנקנית במשיכה,

כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה במכירת אותיות (שטרות), והכי קאמר ליה [וכך אמר לו] ר' נתן לתנא קמא [הראשון]: בספינה ודאי מודינא [מודה אני] לך שנקנית במשיכה. באותיות, שאתה סבור שדי במסירה, לדעתי אי איכא [אם יש] גם שטר מכירה — אין [כן], אי [אם] לא — לא. ולפי זה חולקים תנא קמא ור' נתן

בפלוגתא דהני תנאי [במחלוקת של תנאים אלה]; דתניא [שכן שנינו בברייתא]: אותיות נקנות במסירה, אלו דברי רבי. וחכמים אומרים: בין כתב שטר מכירה על השטר ולא מסר, בין מסר ולא כתב — לא קנה עד שיכתוב וימסור.

שואלים: לדרך זו במאי אוקימתא [במה העמדת אותה] את שיטת תנא קמא בברייתא הקודמת, כשיטת רבי? הרי לשיטתו ספינה נמי תיקני [גם כן תיקנה] במסירה, ולאו דווקא במשיכה (כפי שנאמר באותה ברייתא). ומנין שכן דעת רבי? דתניא [שכן שנינו בברייתא]: ספינה נקנית במסירה, אלו דברי רבי. וחכמים אומרים: לא קנה