אמר ליה [לו] התחתון: איסתריה אנא ואבנייה [אסתור אני את הבנין ואבנהו], אמר העליון: לית לי דוכתא למידר בה [אין לי מקום לדור בו] באותו זמן שאתה הורס ובונה. אמר ליה [לו] הדייר של קומת הקרקע: אנא אוגר [אני אשכיר] לך דוכתא [מקום] לגור בו באותו הזמן. אמר ליה [לו]: לא טרחנא [איני רוצה לטרוח]. אמר לו התחתון: סוף סוף הלא לא קא מתדר לי [איני יכול לדור שם בדירתי], ששקעה באדמה, ומפני הקומה שאתה גר בה דחוק לי המקום. אמר לו: שוף אכריסך ועול, ושוף אכריסך ופוק [זחול על כריסך והיכנס, וזחול על כריסך וצא].

אמר רב חמא: בדינא קא מעכב [בדין הוא מעכב] העליון, ואי אפשר לכפותו. ומעירים: והני מילי [ודברים אלה] אמורים דווקא שלא מטו כשורי [הגיעו הקורות של הגג] של הקומה התחתונה, שהם בסיס הקומה העליונה, למטה מעשרה טפחים מן הקרקע, אבל אם מטו כשורי [הגיעו הקורות] למטה מעשרה טפחים, מצי אמר ליה [יכול לומר לו] התחתון: למטה מעשרה רשותא דידי [רשות שלי היא] הוא ולא משעבד [משועבדת] לך רשותי להחזיק את דירתך.

ועוד מעירים: והני מילי [ודברים אלה] שיכול העליון לעכב אמורים דווקא בזמן שלא אתנו גבי הדדי [התנו זה עם זה] שאם ישקע הבית צריכים לבנותו מחדש. אבל אם אתנו גבי הדדי [התנו זה עם זה] — סתרי ובנו [סותרים ובונים].

ושואלים: וכי אתנו בהדי הדדי [וכאשר מתנים זה עם זה] עד כמה בונים את הדירה התחתונה? אמרו רבנן [חכמים] קמיה [לפני] רבה משמיה [משמו] של מר זוטרא בריה [בנו] של רב נחמן שאמר משמיה [משמו] של רב נחמן, כאותה ששנינו: המקבל על עצמו לבנות בית לחבירו, צריך שיהא רומו (גובהו) כחצי ארכו וכחצי רחבו יחד. אמר להו [להם] רבה, לאו אמינא לכו [האם לא אמרתי לכם]: לא תיתלו ביה בוקי סריקי [אל תתלו בו בקבוקים ריקים] ברב נחמן, כלומר, אל תתלו בו דברים שאין בהם ממש, שלא אמרם! הכי [כך] אמר רב נחמן: כי דדיירי אינשי [כמו שגרים בני אדם] ואין צורך במידות מיוחדות אלה. וכמה הוא שיעור זה? אמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: כי היכי דעיילי איסוריתא [כדי שייכנסו לתוך הדירה התחתונה צרורות קנים] שעושים במחוזא והדר [ואפשר להסתובב בה] וזהו שיעור גובה מספיק.

ועוד מסופר: ההוא גברא דהוה בני אשיתא אחורי כווי דחבריה [אדם אחד בנה קיר אחורי החלונות של חבירו], אמר ליה [לו]: קא מאפלת [אתה מאפיל, מחשיך] עלי על ידי החומה. אמר ליה [לו]: סכרנא [אסתום] לך הכא [כאן] את החלונות ועבידנא [ואעשה] לך כווי [חלונות] בקיר שלך לעיל מאשיתאי [למעלה מהקיר שאני עושה]. אמר ליה [לו]: קא מרעת ליה לאשיתאי [אתה מקלקל על ידי פתיחת החלונות את הקיר שלי]. אמר ליה [לו]: סתרנא לך לאשיתך [אסתור את קירך] עד דוכתא דכווי [מקום החלונות], ובנינא לה ועבידנא [ואבנה אותו מחדש ואעשה] לך כווי בבנינא לעיל מאשיתאי [חלונות בבנין למעלה מן הקיר שלי]. אמר ליה [לו]: אשיתא מתתאה עתיקא ומלעיל חדתא לא קיימא [קיר שהוא מלמטה ישן ומלמעלה חדש אינו מתקיים]

אמר ליה [לו]: סתרנא לה [אסתור אותו, את הקיר], עד לארעא [הקרקע], ובנינא לה, ועבידנא [ואבנה אותו, ואעשה] לך כווי בגוה [חלונות בו]. אמר ליה [לו] השני: חדא אשיתא חדתא בכוליה ביתא עתיקא לא קיימא [קיר אחד חדש בבית ישן כולו אינו מתקיים]. אמר ליה [לו]: סתרנא לה לכוליה ביתא, ובנינא [אסתור אותו, את כל הבית, ואבנה] לך כווי בבנינא [חלונות בבנין]. אמר ליה [לו]: לית [אין] לי דוכתא למידר בה [מקום לדור בו]. אמר ליה [לו]: אגירנא [אשכור] לך דוכתא [מקום] לדור בו בינתיים. אמר ליה [לו]: לא טרחנא [איני רוצה לטרוח בכך]. אמר רב חמא: בדין קא מעכב [הוא מעכב] ואי אפשר לכפותו.

ומתקשים: היינו הך [הרי זה אותו דבר], כעין הענין הקודם בבעל העליה שמעכב מלסתור ולבנות, והא תו [וזו גם] למה לי לחזור ולשנות? ומשיבים: הא קא משמע לן [דבר זה השמיע לנו], דאף על גב דלא [שאף על פי שאינו] משתמש באותו בית אלא תיבנא ובי ציבי בעלמא [לתבן ולעצים בלבד] עדיין יכול לומר שהאפלת החלונות היא נזק לגביו, ובכוחו למנוע מהשני לעשות זאת.

ועוד מעשה: הנהו בי תרי אחי דפלגי בהדי הדדי [שני אחים שחלקו את נכסי אביהם זה עם זה], חד מטייה אספלידא וחד מטייה תרביצא [האחד הגיע לו טרקלין בחלקו והאחד הגיעה לו הגינה], אזל ההוא דמטייה תרביצא וקא בני אשיתא אפומא דאספלידא [הלך זה שהגיעה בחלקו הגינה ובנה קיר על פי הטרקלין]. אמר ליה [לו] אחיו: קא מאפלת עלי [מאפיל אתה עלי]. אמר ליה [לו]: בדידי קא בנינא [בשלי אני בונה]. אמר רב חמא: בדין קאמר ליה [אומר לו] ומותר לו לעשות כן.

אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי, מאי שנא מהא דתניא [במה שונה הדבר מזו ששנינו בברייתא]: שני אחין שחלקו את נכסי אביהם, אחד מהן נטל שדה כרם ואחד מהן נטל שדה לבן (שדה תבואה) — יש לו לבעל הכרם ארבע אמות בשדה לבן לצורך עבודת הכרם, שעל מנת כן חלקו. מדוע כאן אין לו זכות לבעל הטרקלין להשתמש באור המגיע דרך הגינה?

אמר ליה [לו]: התם דעלו להדדי [שם מדובר שהעריכו עשו אומדן זה לזה] בשווי השדות, וחלק מן החישוב הוא מקום העבודה. ושאל רבינא: אבל הכא מאי [כאן מה], האם מדובר באופן שלא עלו להדדי [העריכו זה עם זה]? וכי בשופטני עסקינן [בשוטים אנו עוסקים] דהאי שקיל אספלידא והאי שקיל תרביצא ולא עלו להדדי [שזה לוקח טרקלין יקר וזה לוקח גינה שהיא זולה בשוויה ואינם מעריכים זה עם זה]? אמר ליה [לו]: נהי דעלו להדדי [אם אמנם שהעריכו זה עם זה] את דמי ליבני כשורי והודרי [הלבנים הקורות והמעזיבה], מכל מקום את דמי אוירא [האויר] לא עלו להדדי [העריכו זה לזה] ובענין זה כל אחד יש לו זכות מלאה על שלו.

ואומרים: ולימא ליה [ושיאמר לו] בעל הטרקלין: מעיקרא אספלידא פלגת [מתחילה טרקלין חלקת] לי, השתא משוית לי אידרונא [עכשיו אתה עושה אותו קיטון]! אמר רב שימי בר אשי: שמא בעלמא פלג ליה [שם בלבד חלק לו], כלומר, מקום שנקרא טרקלין, אף על פי שאינו משמש עוד ככזה.

מי [האם] לא תניא [שנינו בברייתא]: האומר לחבירו **"**שטח של בית כור עפר אני מוכר לך", אף על פי שאינו אלא לתך (שהוא חצי כור) — הגיעו, כלומר, תפסו בדבריו, ואין המקח בטל, שלא מכר לו אלא שמא [שם], והוא דמיתקרי [שנקרא] מקום זה **"**בית כור". וכן אם אומר לו "פרדס אני מוכר לך", אף על פי שאין בו רמונים — הגיעו, שלא מכר לו אלא שמא [שם], והוא דמיתקרי [שנקרא] המקום "פרדס". וכן אם הוא אומר לו "כרם אני מוכר לך", אף על פי שאין בו גפנים — הגיעו, שלא מכר לו אלא שמא [שם], והוא דמיתקרי "כרמא" [שנקרא "כרם"]!

ודוחים: מי דמי [האם דומים] הדברים? התם מצי אמר ליה [שם יכול לומר לו] מוכר ללוקח (לקונה): שמא זביני [שם מכרתי] לך, הכא מצי אמר ליה [כאן יכול לומר לו] בעל הטרקלין: אדעתא דהכי פלגי, דדאירנא ביה כי היכי דדרו אבהתן [על דעת כך חלקתי ולקחתי חלק זה, שאגור בו כמו שגרו בו אבותינו], ולא תשנה אותו על ידי האפלת החלונות.

על דברי רב חמא, שהאח שנטל את החצר רשאי לבנות כותל על פתח הטרקלין, אמרו ליה [לו]