אומר לו בעל שדה התבואה לבעל הכרם גדור את הפירצה שבמחיצה לפני שיאסור הכרם את התבואה אם תצמח עימו, נפרצה שוב — אומר לו "גדור", נתייאש ממנה ולא גדרה — הרי זה קידש (אסר) את התבואה וחייב באחריותו לשלם עבור התבואה. וכאן רואים שאפילו כאשר לא עשה מעשה כלל — חייב באחריות על הנזק שגרם, ומכאן שר' מאיר סבור שדנים "דינא דגרמי".

א משנה הנותן צמר לצבע והקדיחו (שרפו) ביורה (כלי בישול) תוך כדי צביעתו והתקלקל הצמר לגמרי, ואין כאן שבח כלל, אלא הפסד גמור — נותן לו הצבע לבעלים דמי צמרו. אם צבעו כאור (כעור), שהצבע לא נקלט יפה בצמר, הרי אם השבח עליית ערך הצמר על ידי הצביעה הזו הוא יתר על היציאה (ההוצאות, ובכללן שכרו) שהוציא הצבע — נותן לו בעל הצמר לצבע את היציאה, ואם היציאה יתירה על השבח — נותן לו את השבח.

נתן בעל הצמר לצבע צמר כדי לצבוע לו אותו בצבע אדום ושינה הצבע וצבעו שחור, או נתן לו לצבוע שחור וצבעו אדום — ר' מאיר אומר: נותן לו הצבע לבעלים דמי צמרו. ר' יהודה אומר: אף כאן, אם השבח יתר על היציאה — נותן לו הבעלים לצבע את היציאה, ואם היציאה יתירה על השבח — נותן לו את השבח.

ב גמרא ומבררים: מאי [מה] פירוש לשון "כאור" הנזכר במשנתנו? אמר רב נחמן אמר רבה בר בר חנה: כלבוס. ושואלים: מאי [מה] פירוש כלבוס? אמר רבה בר שמואל: