Steinsaltz on Bava Kamma Daf 7b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אפילו פורתא נמי [מעט גם כן] לא ליספו ליה [יאכילו אותו], ממעשר עני, שהרי קרקעותיו מצד עצמן שוות דיין כדי שייחשב כעשיר.
ואמר מר עלה [אדוני, רבה, עליה]: לא צריכא [נצרכה] הלכה זו של "עד מחצה" אלא במקרה מיוחד, דביומי [שבימי] ניסן יקרא ארעתא [מתייקרות הקרקעות], לפי שמאז והלאה יש סיפק בידי הקונה להכשירן לזריעה ויכול להשתמש בהן לשנה הבאה, וביומי [ובימי] תשרי זל ארעתא [מוזלות הקרקעות] לפי שאז אין הקונה מספיק לעבד את הקרקע כראוי לקראת עונת הזריעה, וצריך לפעמים להמתין חודשים רבים.
דכולי עלמא נטרי [שהכל מחכים] עד ניסן ומזבני [ומוכרים] אז, והאי, הואיל ואצטריכא ליה זוזי, זבין כדהשתא [וזה, הואיל והוצרכו לו כספים, מוכר כמו המחיר של עכשיו, בחודש תשרי], ובמקרה כזה, עד פלגא [חצי השווי] — אורחיה למיזל [דרכו להוזיל], טפי [יותר מזה] — לאו אורחיה למיזל [אין דרכו להוזיל], ולכן אומדים את ערך הרכוש של אדם בכדי מחצית שוויו הרגיל.
והכא נמי גבי [וכאן גם כן אצל] נזקין, לפי פתרון זה של רבה אפשר ליישב את הסתירה בין הנלמד מהכתוב שחובה על המזיק לשלם ממיטב שדהו, לבין הנאמר בברייתא ש"ישיב" בכל דבר; דיניה [דינו] של המזיק שהוא משלם מן העידית, והם עומדים כעת בחודש תשרי,
ואי אמר ליה איהו [ואם אומר לו הוא, הניזק]: הב [תן] לי בינונית טפי פורתא [מעט יותר] ולא אטול מן העידית, אמר ליה [יכול המזיק לומר לו]: אי שקלת [אם רוצה אתה לקחת] כדינך מן העידית — שקול כדהשתא [קח כפי המחיר של עכשיו], ואי [ואם] לא, ורצונך לקבל יותר מבינונית — שקיל כי יוקרא דלקמיה [קח לפי היוקר שיבוא בעתיד] בחודש ניסן. ובאופן זה מיושבת הסתירה, שאם רוצה הניזק לקבל שווה כסף (ולא ממיטב) הריהו מקבל לפי הערך הגבוה.
מתקיף לה [מקשה על הסבר זה] רב אחא בר יעקב: אם כן הורעת כחן של נזקין אצל קרקע בינונית וזיבורית (גרועה) שבאלה מקבל הניזק פחות ממחיר הנזק, דרחמנא אמר [שהתורה אמרה] ממיטב, ואת אמרת [ואתה אומר] מבינונית וזיבורית נמי [גם כן] לא, שאינו יכול לקחת מאלה בשוויים!
אלא אמר רב אחא בר יעקב: אי איכא לדמויי [אם יש לדמות] את דברי רבה לענין הניזוק ממעשר עני — לבעל חוב הגובה את חובו מנכסי החייב מדמינן ליה [מדמים אנו אותו]. ובאופן זה: בעל חוב עיקר דיניה [דינו] בבינונית, ואי אמר ליה [ואם אומר לו] בעל החוב לחייב: הב לי זיבורית טפי פורתא [מעט יותר], אמר ליה [יכול הלווה לומר לו]: אי שקלת [אם לוקח אתה] כדינך מן הבינונית — שקול כדהשתא [קח כפי המחיר של עכשיו], ואי [ואם] לא — שקיל כיוקרא דלקמיה [קח לפי יוקר המחיר של העתיד לבוא].
מתקיף לה [מקשה עליה] על סברתו של רב אחא בר יעקב רב אחא בריה [בנו] של רב איקא: אם כן אתה עושה, הרי נעלת דלת בפני לוין. שאם מרעים את תנאי הפירעון, יגרום הדבר שלא ירצו אנשים להלוות, דאמר ליה [שהרי יאמר לו] המלווה ללווה: אילו הוו [היו] לי זוזי [זוזים, כסף] כעת, שלא הייתי מלווה לך בשעתו — הוה שקלי כדהשתא [הייתי לוקח, קונה בזול, כפי המחיר של עכשיו], השתא דזוזי גבך, אשקול כיוקרא דלקמיה [עכשיו שהכסף אצלך, אקח לפי היוקר שיהיה בעתיד]?! ואם כן נמצא שהמלווה נזקק לשלם משלו עבור כסף שהילווה!
אלא אמר רב אחא בריה [בנו] של רב איקא: אי איכא לדמויי [אם יש מקום לדמות את הענין] שאמר רבה הרי לכתובת אשה מדמינן [מדמים אנו אותו], דהא [שהרי] כתובת אשה עיקר דינה שגובה בזיבורית, ואי אמרה ליה איהי [ואם אומרת לו היא, האשה, לבעל]: הב לי בינונית בציר פורתא [קצת פחות], אמר [יכול הוא לומר] לה אי שקלת [אם את לוקחת] כדינך — שקול כדהשתא [קחי כמחיר של עכשיו] ואי [ואם] לא — שקלי כיוקרא דלקמיה [קחי כיוקר שיהיה בעתיד].
ומעירים, מכל מקום לענין הניזקין קשיא [קשה] הסתירה בין הכתובים, שהרי בכתוב אחד נאמר שמשלם המזיק ממיטב, ובשני נאמר שמשלם בכל דבר!
אמר רבא כך יש לומר: כל מה דיהיב ליה [שנותן לו] — ממיטב ליתיב ליה [יתן לו], כלומר, שמכל סוג שנותן יתן לו המיטב שבאותו סוג. ולכן אם משלם בקרקע, צריך לתת לו ממיטב — מעידית שבשדהו, ואם נותן לו מן הסובין — שיתן ממיטב שבסובין.
ומקשים על הסבר זה: והא [והרי] "מיטב שדהו" כתיב [נאמר], ומשמע דווקא מיטב שבשדה, ולא מיטב אחר!
אלא כי אתא [כאשר בא] רב פפא ורב הונא בריה [בנו] של רב יהושע מבי רב [מבית המדרש של רבם] פרשוה כך: כל מילי [דבר] מיטב הוא קרוי, ואף אם אינו מן המשובח ביותר, ואפילו סובין, דאי לא מזדבן הכא [שאם איננו נמכר כאן] — הרי הוא מזדבן במתא אחריתי [נמכר בעיר אחרת], לבר מארעא [חוץ מקרקע], מאחר שאי אפשר להעבירה למקום אחר, הדין הוא דליתיב ליה [שיתן לו] המזיק לניזק ממיטב שבקרקע בלבד, כי היכי דלקפוץ עלה זבינא [כדי שיקפוץ עליה הקונה] ויזכה הניזק בסכום המגיע לו.
א בעא מיניה [שאל ממנו] רב שמואל בר אבא מהעיר אקרוניא מר' אבא: כשהן, בית הדין, שמין, כלומר, מעריכים ונוטלים שדה לצורך גביית דמי הנזיקין, האם בשלו, לפי הטובה שבשדותיו, הן שמין, או בשל עולם, במה שנחשב עידית בשוק הן שמין?
ומעירים: אליבא [על פי שיטתו] של ר' ישמעאל לא תבעי [תישאל] לך שאלה זו, שהרי הוא אמר בדניזק שיימינן [בשל הניזק אנו מעריכים] ולא בשל אחרים.
כי תבעי [כאשר תישאל] לך השאלה הרי זה אליבא [על פי שיטתו] של ר' עקיבא, שאמר כי בדמזיק שיימינן [בשל המזיק אנו מעריכים] יש לשאול,
מאי [מה] נאמר כאן? האם "מיטב שדהו" אמר רחמנא [אמרה התורה] למעוטי [למעט את זה] של הניזק אבל מעריכים לפי שדות אחרים, או דלמא למעוטי דעלמא נמי [שמא למעט שדות של הכל גם כן]?
אמר ליה [לו] ר' אבא: רחמנא אמר [התורה אמרה] "מיטב שדהו" ואת אמרת [ואתה אומר] בשל עולם הן שמין?! אלא ודאי לפי שדהו של המזיק שמים.
איתיביה [הקשה לו] מברייתא ששנינו בה: אין לו לאדם אלא עידית ולא קרקעות אחרים, כולם בין הניזקין, בין בעלי חוב, ובין לצורך כתובת אשה — גובין מן העידית. אם היתה קרקעו רק בינונית — כולם גובין בינונית, היתה כולה זיבורית — כולם גובין זיבורית.
אם היו לו עידית ובינונית וזיבורית גובים באופן זה: הנזקין — גובים מן העידית, ובעל חוב — מן הבינונית, וכתובת אשה — גובה מן הזיבורית. היו לו רק עידית ובינונית, הנזקין — גובים מן העידית, ובעל חוב וכתובת אשה — בבינונית. היו לו רק בינונית וזיבורית, נזקין ובעל חוב — בבינונית, וכתובת אשה — מן הזיבורית.