Steinsaltz on Bava Metzia Daf 97b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בשעה שהיתה שאולה מתה, והוא טוען איפוא שיש להחזיר לו דמי הפרה. והלה השואל־השוכר אומר: איני יודע מתי אירע הדבר, במקרה כזה חייב לשלם.
לעומת זאת, אם השוכר אומר: שכורה מתה, או ביום שהיתה שכורה מתה, או בשעה שהיתה שכורה מתה, והלה, בעל הבהמה, אומר: איני יודע — פטור.
זה אומר בוודאות: השאולה היא שמתה, וזה אומר: השכורה היא שמתה — ישבע השוכר ששכורה מתה.
זה אומר: איני יודע, וזה אומר: איני יודע — יחלוקו.
א גמרא ומדייקים: שמעת מיניה [למד אתה מכאן] ממשנה זו שאם בא אדם ותבע מחבירו: מנה לי ביד ך שאתה חייב לי, והלה, הנתבע, אומר: איני יודע — חייב לשלם לו.
ושואלים: לימא תהוי תיובתא [האם נאמר שתהא זו קושיה חמורה] לדברי רב נחמן; דאיתמר [שנאמר] שנחלקו אמוראים בשאלה הבאה: בא לחבירו ואמר לו "מנה לי בידך" והלה, הנתבע, אומר: איני יודע. רב הונא ורב יהודה אמרי [אומרים]: במקרה זה הנתבע חייב לשלם. רב נחמן ור' יוחנן אמרי [אומרים] שהוא פטור!
ודוחים: כאן יש להסביר כדאמר [כפי שאמר] רב נחמן במקרה אחר: כגון שיש עסק שבועה ביניהן. כלומר, בין הטוען והנטען יש גם התדיינות אחרת, שבשלה חייב הנתבע להשבע. ולכן, מאחר שהנתבע יש עליו חיוב שבועה, וכאן אינו יכול להשבע — שהרי איננו יודע — לכן חייב לשלם. שמי שנתחייב שבועה ואינו רוצה או אינו יכול להשבע — משלם, אם כן הכא נמי [כאן גם כן] — כגון שיש עסק שבועה ביניהם.
ושואלים: היכי דמי [אין הוא בדיוק] ענין זה של עסק שבועה? ומשיבים: כדברי רבא,