וכי הזאה של מי פרה אדומה יש לנו לטהר את מי שנטמא במת? ומה תועלת יש בכך? אמר ליה [לו] רמי בר חמא: וכי לא ליחוש ליה לסבא [נחשוש לו לזקן], לרב עמרם, שלא לענות תשובה עד שישוב? אדהכי אתא [בינתיים בא] רב עמרם, אמר להו [להם], הכי [כך] אמר רב: טמא מת טובל ואוכל בתרומת חוצה לארץ.

ומעירים: ולית הלכתא כוותיה [ואין הלכה כמותו]. שהרי אמר מר זוטרא משמיה [משמו] של רב ששת: טמא שרץ טובל ואוכל בתרומת חוצה לארץ, והוסיף מר זוטרא: ולית הלכתא כוותיה [ואין הלכה כמותו].

א שנינו במשנה: בכור נאכל שנה בשנה כו'. ומעירים: מדקאמר [ממה שהוא אומר] בהמשך הדברים: "נולד בו מום בתוך שנתו", ולא "בתוך שנה", למימרא [יש לומר] שלשנה דידיה [שלו], כלומר, לפי שנתו שלו מנינן [מונים אנו], שהוא נאכל עד שתימלא לו שנה מיום שנולד, ולא עד ראש השנה. ואומרים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]?

שאמר רב יהודה אמר רב, דאמר קרא [שאומר הכתוב] בענין זה: "לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה" (דברים טו, כ), איזוהי שנה שנכנסת בחברתה, כלומר, בתוך שנה אחרת? הוי אומר: שנה של בכור, שאם נולד באמצע השנה — שנתו הראשונה נכנסת לשנה הבאה למנין העולם.

דבי [החכם מבית מדרשו] של רב תנא [שנה] דרשה אחרת על פסוק זה: "תאכלנו שנה בשנה" יש להבינו — שיהא נאכל יום אחד בשנה זו, ויום אחד בשנה זו שאחריה, ובכך לימד על הבכור, שהוא נאכל ( כשמקריבים אותו בבית המקדש) לשני ימים ולילה אחד (שביניהם), וכדין קרבן שלמים.

ושואלים: ולפי זה, דבי [החכמים מבית מדרשו] של רב, מנא להו [מנין להם] שמונים לבכור שנה מיום הולדתו, ולא למנין העולם? ומשיבים: ילפי [לומדים הם] משאר הקדשים שכאשר נאמר שיש להביא בן שנה או שנתיים, הרי זה למנין השנים שלו ולא של עולם. ושואלים: ושאר קדשים גופייהו [עצמם], מנלן [מנין לנו] שכך דינם? אמר רב אחא בר יעקב: אמר קרא [הכתוב] "כבש בן שנתו" (ויקרא יב, ו) — לומר: שנתו שלו, ולא שנה של מנין עולם.

ושואלים: ורב, אותה הלכה שבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד, מנא ליה [מנין לו]? ואומרים: נפקא ליה [יוצא לו הדבר] ממה שנאמר לאהרן ולבניו ביחס לבכור: "ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין" (במדבר יח, יח) — הקישו (השווה אותו) הכתוב את הבכור לחזה ושוק של קרבן שלמים, שצריך אדם לתת לכהן במתנה: מה להלן, בשלמים — הריהם נאכלים בשני ימים ולילה אחד, כפי שמפורש בכתוב (ויקרא ז, טז), אף כאן בבכור — שני ימים ולילה אחד.