ומעין זה מסופר שאמר ליה [לו] קיסר רומי לר' יהושע בר' חנניא: אמריתו דחכמיתו טובא [אתם היהודים אומרים, שאתם חכמים ביותר], אימא [אמור] לי אם כן מאי חזינא בחלמאי [מה אראה בחלומי]. אמר ליה [לו] ר' יהושע: חזית דמשחרי לך פרסאי וגרבי בך, ורעיי בך שקצי בחוטרא דדהבא [תראה ששובים אותך הפרסים ומשעבדים אותך, ורועים על ידך שקצים במקל של זהב]. הרהר כוליה יומא [כל אותו היום] בתיאור הדברים כפי שאמר לו ר' יהושע, ולאורתא חזא [ובלילה ראה] חלום זה. וכן אמר ליה [לו] שבור מלכא, מלך פרס לשמואל: אמריתו דחכמיתו טובא [אתם היהודים אומרים, שאתם חכמים ביותר], אימא [אמור] לי אם כן מאי חזינא בחלמאי [מה אראה בחלומי]. אמר ליה [לו] שמואל: חזית דאתו רומאי ושבו לך, וטחני בך קשייתא ברחייא דדהבא [תראה שיבואו הרומאים וישבו אותך, ויכריחו אותך לטחון גרעיני תמרים בריחים של זהב]. הרהר כוליה יומא [כל אותו היום] בתיאור הדברים כפי שאמר לו שמואל, ולאורתא חזא [ובלילה ראה] חלום זה.

א מסופר: בר הדיא מפשר חלמי הוה [פותר חלומות היה]. מאן דיהיב ליה אגרא [מי שהיה נותן לו שכר] — מפשר ליה למעליותא [היה פותר לו למעלה, לטובה], ומאן [ומי] שלא יהיב ליה אגרא [היה נותן לו שכר] — מפשר ליה לגריעותא [היה פותר לו לרעה]. ומספרים: היה מעשה שאביי ורבא חזו [ראו] שניהם חלמא [חלום] זהה, ובקשו מבר הדיא לפותרו. אביי יהיב ליה זוזא [נתן לו זוז] בשכרו, ורבא לא יהיב ליה [נתן לו]. אמרי ליה [אמרו לו]: אקרינן בחלמין [הקריאו לנו בחלומנו] את הפסוק "שורך טבוח לעיניך ולא תאכל ממנו" (דברים כח, לא). לרבא אמר, הסביר ליה [לו]: פסיד [יפסיד] עסקך ולא אהני לך למיכל מעוצבא דלבך [תוכל לאכול מרוב עצבות לבך]. ולאביי אמר ( הסביר) ליה [לו]: מרווח [ירוויח, יצליח] עסקך ולא אהני לך למיכל מחדוא דלבך [תוכל לאכול מרוב שמחת לבך].

עוד אמרי ליה [אמרו לו]: אקרינן [הקריאו לנו] בחלומנו את הפסוק "בנים ובנות תוליד ולא יהיו לך כי ילכו בשבי" (שם מא). לרבא אמר ליה [לו] כהסבר: כבישותיה [כרעתו], כלומר, כמשמעות הכתוב. ולאביי אמר ליה [לו]: בנך ובנתך נפישי, ומינסבן בנתך לעלמא, ומדמיין באפך כדקא אזלן בשביה [בניך ובנותיך ירבו ובנותיך תנשאנה לעולם, החוצה, וידמו בעיניך כאילו נלקחו בשבי].

ושוב אמרו לו: אקריין [הקריאו לנו] בחלומנו את הפסוק "בניך ובנתיך נתנים לעם אחר" (שם לב). לאביי אמר ליה [לו] כהסבר: בנך ובנתך נפישין, את אמרת לקריבך והיא אמרה לקריבה, ואכפה לך ויהבת להון לקריבה, דהוי [בניך ובנותיך ירבו, אתה תאמר, נשיא אותם, לקרובין. והיא: אשתך, תאמר לקרוביה, ותכפה היא אותך ותשיא אותם לקרוביה, ויהיו] בעיניך כעם אחר. ולרבא אמר ליה [לו] כהסבר: דביתהו שכיבא, ואתו בניה ובנתיה לידי איתתא אחריתי [אשתך תמות ויבואו בניך ובנותיך לידי אשה אחרת]. שכן אמר רבא אמר ר' ירמיה בר אבא אמר רב: מאי דכתיב [מה משמעות זה שנאמר] בפסוק "בניך ובנתיך נתנים לעם אחר" — זו אשת האב, אם חורגת.

ושוב אמרו לו: אקרינן בחלמין [הקריאו לנו בחלומנו] פסוק זה: "לך אכל בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך" (קהלת ט, ז) לאביי אמר ליה [לו] כהסבר: מרווח [ירוויח, יצליח] עסקך ואכלת ושתית וקרית פסוקא מחדוא דלבך [ותאכל ותשתה ותקרא פסוק זה מתוך שמחת לבך], ולרבא אמר ליה [לו] כהסבר: פסיד [יפסיד] עסקך, טבחת ולא אכלת ושתית וקרית לפכוחי פחדך [תשחט ולא תאכל ותשתה יין, ותקרא כדי להתפכח מפחדך].

ושוב אמרו לו: אקרינן [הקריאו לנו] בחלומנו את הפסוק "זרע רב תוציא השדה ומעט תאסוף כי יחסלנו הארבה" (דברים כח, לח) לאביי אמר ליה [לו] כהסבר מרישיה [מתחילתו] של הפסוק, כלומר, שתתקיים בו תחילת הפסוק, ואילו לרבא אמר ליה [לו] כהסבר מסיפיה [מסופו] של הפסוק, שיתקיים בו סופו.

ושוב אמרו לו: אקרינן [הקריאו לנו] בחלומנו את הפסוק "זיתים יהיו לך בכל גבולך ושמן לא תסוך כי ישל זיתך" (שם מ), ושוב לאביי אמר ליה [לו] כפתרון מרישיה [מתחילתו] של הפסוק, ואילו לרבא אמר ליה [לו] כפתרון מסיפיה [מסופו].

ושוב אמרו לו: אקרינן [הקריאו לנו] בחלומנו את הפסוק "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (שם י), לאביי אמר ליה [לו] כפתרון: נפק [יצא] לך שמא דריש מתיבתא הוית [שם שתהיה ראש ישיבה] , ואימתך נפלת בעלמא [תיפול על הכל]. ולרבא אמר ליה [לו]: בדיינא דמלכא אתבר, ומתפסת בגנבי, ודייני כולי עלמא [אוצר המלך נפרץ, ותתפס באשמת גניבה, וידונו הכל] קל וחומר מינך [ממך], שאם רבא העשיר והמיוחס נתפס באשמה זו, מה יעשו האחרים. ואכן למחר אתבר בדיינא דמלכא ואתו ותפשי ליה [למחרת נפרץ אוצר המלך, ובאו ותפסו אותו], את רבא.

אמרי ליה [אמרו לו] עוד אביי ורבא: חזן חסא על פום דני [ראינו חסה על פי החביות]. לאביי אמר ליה [לו] כפתרון: עיף [יכפל] עסקך כחסא [כחסה] שעליה רחבים ומקומטים. ואילו לרבא אמר ליה [לו]: מריר [מר] יהיה עסקך כי חסא [כמו קלח החסה].

שוב אמרי ליה [אמרו לו]: חזן בשרא על פום דני [ראינו בשר על פי חביות]. לאביי אמר ליה [לו] כפתרון: בסים חמרך, ואתו כולי עלמא למזבן בשרא וחמרא מינך [יינך יהא מבושם ומתוק, ויבואו הכל לקנות בשר ויין ממך]. ואילו לרבא אמר ליה [לו]: תקיף חמרך, ואתו כולי עלמא למזבן בשרא למיכל ביה [יחמיץ יינך, וילכו הכל לקנות בשר כדי לטבל בו בחומץ שלך את הבשר].

שוב אמרי ליה [אמרו לו]: חזן חביתא דתלי בדיקלא [ראינו חבית התלויה בדקל]. לאביי אמר ליה [לו] כפתרון: מדלי [ירום] עסקך כדיקלא [כדקל]. ואילו לרבא אמר ליה [לו]: חלי [ימתק] עסקך כתמרי [כתמרים], שהם זולים מאד בבבל, וכך תאלץ למכור את סחורתך.

שוב אמרי ליה [אמרו לו]: חזן רומנא דקדחי אפום דני [ראינו רימון המכה שורשים בפי החביות], לאביי אמר ליה [לו]: עשיק [יתיקר] עסקך כרומנא [כרימון]. ולרבא אמר ליה [לו]: קאוי [יחמץ] עסקך כרומנא [כרימון].

עוד אמרי ליה [אמרו לו]: חזן חביתא דנפל לבירא [ראינו חבית שנפלה לבור]. לאביי אמר ליה [לו] כפתרון: מתבעי [יבוקש] עסקך, כדאמר [כמו שאומר הפתגם] "נפל פתא בבירא [הלחם בבור] ולא אשתכח" [נמצא], כלומר הכל יחפשו אחר סחורתך ולא תימצא מרוב קונים. ואילו לרבא אמר ליה [לו] כפתרון: פסיד [יפסיד] עסקך ושדיא ליה לבירא [וייזרק לבור].

אמרי ליה [אמרו לו] עוד: חזינן בר חמרא דקאי אאיסדן [ראינו עייר שעומד למראשותינו] ונוער. לאביי אמר ליה [לו] כפתרון: מלכא הוית, וקאי [מלך, כלומר, ראש ישיבה, תהיה ויעמוד] אמורא, מתורגמן, עלך [עליך] להשמיע בקול רם את דרשתך. ואילו לרבא אמר ליה [לו]: "פטר חמור" גהיט מתפילך [מחוק מן התפילין שלך]. אמר ליה [לו] רבא: לדידי חזי לי, ואיתיה [אני עצמי ראיתיו בתפילין, וישנו]. אמר ליה [לו] בר הדיא: האות וא"ו של "פטר חמור" ודאי גהיט מתפילך [מחוקה מהתפילין שלך].

ב לסוף אזל [לבסוף הלך] רבא לחודיה לגביה [בעצמו אליו]. אמר ליה [לו] רבא לבר הדיא: חזאי דשא ברייתא דנפל [ראיתי את הדלת החיצונית של ביתי שנפלה]. אמר ליה [לו] בר הדיא: אשתך שכבא [תמות], שהיא שומרת הבית. אמר ליה [לו] רבא: חזאי ככי ושני דנתור [ראיתי את שיני שנפלו]. אמר ליה [לו]: בנך ובנתך שכבן [בניך ובנותיך ימותו]. אמר ליה [לו] רבא: חזאי תרתי יוני דפרחן [ראיתי שתי יונים שעפות]. אמר ליה [לו]: תרי נשי מגרשת [שתי נשים תגרש]. אמר ליה [לו] רבא: חזאי תרי גרגלידי דלפתא [ראיתי שני ראשי לפתות]. אמר ליה [לו]: תרין קולפי בלעת [שתי מכות של ראש אלה, הדומה ללפת, תקבל]. אזל [הלך] רבא ההוא יומא ויתיב בי מדרשא כוליה יומא [באותו יום וישב בבית המדרש כל היום]. אשכח הנהו תרי סגי נהורי דהוו קמנצו בהדי הדדי [מצא שני עיוורים שהיו מתקוטטים זה עם זה]. אזל [הלך] רבא לפרוקינהו, ומחוהו [להפריד ביניהם, והכוהו] את רבא תרי [שתי] מכות. כאשר דלו למחוייה אחריתי [הרימו מקלותיהם להכותו מכה אחרת, נוספת], אמר: מסתיי, תרין חזאי [מספיק לי, רק שתים ראיתי].

ג לסוף אתא [לבסוף בא] רבא ויהיב ליה אגרא [ונתן לו לבר הדיא שכר]. ואז אמר ליה [לו] רבא לבר הדיא: חזאי אשיתא דנפל [ראיתי את חומתי שנפלה]. אמר ליה [לו] בר הדיא כפתרון: נכסים בלא מצרים קנית (תקנה). אמר ליה [לו] רבא: חזאי אפדנא [ראיתי את ביתו] של אביי שנפל וכסיין אבקיה [ומכסה אותי אבקו]. אמר ליה [לו] בר הדיא: אביי שכיב [ימות] ומתיבתיה אתיא לגבך [וישיבתו תבוא אצלך, תעבור אליך]. אמר ליה [לו] רבא: חזאי אפדנא דידי [ראיתי את ביתי שלי] דנפיל [שנפל], ואתו כולי עלמא שקיל לבינתא לבינתא [ובאים הכל ולוקחים לבינה לבינה]. אמר ליה [לו]: שמעתתך מבדרן בעלמא [הלכותיך יהיו מפוזרות בעולם]. אמר ליה [לו] רבא: חזאי דאבקע רישי ונתר מוקרי [ראיתי שנבקע ראשי ויצא מוחי]. אמר ליה [לו]: אודרא מבי סדיא נפיק [נוצה יצאה מן הכר שלראשך]. אמר ליה [לו] רבא: אקריון הללא מצראה בחלמא [הקריאו לי את ההלל המצרי, הלל שאומרים על יציאת מצרים, בחלומי]. אמר ליה [לו]: נסי מתרחשי [נסים יתרחשו] לך.

הוה אזיל בהדיה בארבא [היה הולך אתו, בר הדיא עם רבא, בספינה]. אמר בר הדיא: בהדי גברא דמתרחיש ליה ניסא [עם אדם שמתרחשים לו נסים] למה לי ללכת, שמא יהיה הנס שתטבע הספינה והוא לבדו ינצל. בהדי דקא סליק [תוך שהיה עולה] נפל סיפרא מיניה [ספר ממנו] מבר הדיא. אשכחיה [מצאו] רבא לאותו ספר וחזא דהוה כתיב ביה [וראה שהיה כתוב בו] "כל החלומות הולכין אחר הפה". אמר רבא לבר הדיא: רשע, בדידך קיימא, וצערתן כולי האי [בשלך, בידך, היה הדבר, וצערתני כל כך]. כולהו מחילנא [את הכל אני מוחל] לך, בר מברתיה [חוץ מבתו] של רב חסדא שהיתה אשתו של רבא, ובר הדיא התנבא עליה שתמות. יהא רעוא דלמסר ההוא גברא לידי דמלכותא דלא מרחמו עליה [יהא רצון שימסר אותו האיש בידי מלכות שלא תרחם עליו].

אמר בר הדיא בליבו: מאי אעביד [מה אעשה]? הלא גמירי [למודים אנו] שקללת חכם אפילו כשבאה בחנם, היא באה, וכל שכן רבא דבדינא קא לייט [שבדין קילל אותי]. אמר לעצמו: איקום ואגלי [אקום ואגלה], שאמר מר [החכם]: גלות מכפרת עוון.

קם גלי לבי רומאי [עמד וגלה לבית, למקום השלטון של הרומאים]. אזל יתיב אפתחא דריש טורזינא דמלכא [הלך וישב על פתחו של שומר בגדי המלך]. ריש טורזינא חזא חלמא [שומר הבגדים חלם חלום]. אמר ליה [לו] שומר הבגדים לבר הדיא: חזאי חלמא דעייל מחטא [ראיתי חלום שנכנסה, דקרה, מחט] את אצבעתי. אמר ליה [לו] בר הדיא: הב [תן] לי זוזא [זוז], ולא יהב ליה [נתן לו]. לא אמר ליה [לו] בר הדיא ולא מידי [דבר]. ושוב אמר ליה [לו] שומר הבגדים: חזאי [ראיתי] שנפל, כלומר, אוכלת תכלא בתרתין אצבעתי [תולעת את שתי אצבעותי]. אמר ליה [לו]: הב [תן] לי זוזא [זוז], ולא יהב ליה [נתן לו], ולא אמר ליה [לו] בר הדיא כלום. ועוד אמר ליה [לו] השומר: חזאי [ראיתי] שנפל, כלומר, אוכלת תכלא בכולא ידא [תולעת את כל ידי]. אמר ליה [לו] בר הדיא: נפל (יאכלו) תכלא בכולהו שיראי [התולעים את כל המשי]. שמעי בי מלכא, ואתיוה לריש טורזינא קא קטלי ליה [שמעו בית המלך, והביאו את שומר הבגדים להרוג אותו]. אמר להו [להם]: אנא אמאי [אני, מדוע]? אייתו להאי דהוה ידע [הביאו את זה שהיה יודע] ולא אמר. אייתוהו [הביאוהו] את בר הדיא, אמרי ליה [אמרו לו]: אמטו זוזא דידך חרבו [בגלל הזוז שלך התקלקלו]