ומסכמים: והלכתא [והלכה היא], שחט משיפוי (משיפוע) ה****כובע ולמטה לכיוון הקנה — כשרה, והיינו [וזהו] כדעת מי שאמר שאם שייר בחיטי [בחיטים] — כשרה, שהחיטים נמשכות מעבר לקו זה.

מסופר, רב נחמן אכשר [הכשיר] כששחט משיפוי הכובע ולמטה, אמר ליה [לו] רב חנן בר רב קטינא לרב נחמן: כמאן [כמי] אתה אומר זאת? לא כרבנן [כדעת חכמים] במשנתנו ולא כר' יוסי בר' יהודה, שלדעת שניהם חוץ לטבעת העליונה של הקנה אינו מקום שחיטה!

אמר ליה [לו]: אנא [אני] לא חילק ידענא [יודע אני] ולא בילק ידענא [יודע אני], כלומר, איני יודע טעמו של זה ולא של זה, אנא שמעתא ידענא [אני דבר שמועה, הלכה, יודע אני], שאמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת ר' אבא בר זבדא אמר ר' חנינא, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת ר' יעקב בר אידי אמר ר' יהושע בן לוי: שחט משיפוי הכובע ולמטה — כשרה.

א ושבים לברייתא ששנינו בעמוד הקודם: מוגרמת פסולה, ור' חנינא בן אנטיגנוס העיד על מוגרמת שהיא כשרה. וביחס בינה לבין משנתנו, אמר רבי יהושע בן לוי: מוגרמת דרבנן [של שיטת חכמים] במשנתנו, שאם שחט אפילו מיעוט חוץ לטבעת הגדולה פסולה — כשרה לשיטת ר' יוסי בר' יהודה, שהכשיר כששחט רוב בטבעת הגדולה, ומוגרמת של

ר' יוסי בר' יהודה, שאם שחט רוב מחוץ לטבעת פסולה — כשרה לשיטת ר' חנינא בן אנטיגנוס, שלדעתו ניתן לשחוט לגמרי מחוץ לקנה.

ותוהים: פשיטא [פשוט] שכן הוא! ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר] ר' חנינא בן אנטיגנוס שאמר שמוגרמת כשרה — אדרבנן קאי [על דברי חכמים הוא מתייחס], שנאמרו בסתם בתחילת הברייתא, וגם הוא סבור כר' יוסי שאם שחט רוב מחוץ לטבעת — פסולה, על כן קא משמע לן [משמיע לנו] שאין זה כך. ושואלים:

ואימא הכי נמי [ואמור שכך הוא גם כן]! ומשיבים: אם כן "העיד עליה" מיבעי ליה [צריך היה לו לומר], כלומר, על דעת חכמים שנזכרה שם תחילה, ומה שאמר בלשון כללית "העיד על מוגרמת שהיא כשרה", מלמד שהכוונה לכל הדעות שנאמרו בענין זה. ומסכמים: והלכתא [והלכה] כר' חנינא בן אנטיגנוס, דקאי [שעומד] רב נחמן כוותיה [כשיטתו], שהכשיר משיפוי כובע ולמטה, והוא מעבר לטבעת הגדולה.

ב ושבים למחלוקת במשנתנו, שלדעת חכמים השוחט מתוך הטבעת (הגדולה) ולא שייר מלוא החוט על פני כולה, שחיטתו פסולה, ולדעת ר' יוסי בר' יהודה אם שייר על פני רובה — כשרה. אמר רב הונא אמר רב אסי: מחלוקת בששחט תחילה שני שליש בטבעת ואחר כך הגרים (יצא למעלה) לכיוון הראש שליש אחד, דרבנן סברי [שחכמים סבורים]: כולה [את כל] השחיטה בעינן [צריכים אנו] שתהיה בטבעת הגדולה, ור' יוסי בר' יהודה סבר [סבור]: רובו ככולו.

אבל אם הגרים שליש תחילה, ששחט שליש ראשון מחוץ לטבעת, ואחר כך שחט שני שליש בטבעת — דברי הכל פסולה, ומדוע? דכי נפקא חיותא בעינן רובא [שכאשר יוצאת החיות, והוא בשעה שנחתך רובו של הקנה, צריכים אנו שיהיה אותו רוב] נשחט בשחיטה כשרה, וליכא [ואין כאן], שהרי חלקו נעשה בהגרמה.

אמר ליה [לו] רב חסדא: אדרבה [גדולה מזו], לימא מר איפכא [שיאמר אדוני להיפך]: מחלוקת ר' יוסי וחכמים במשנה היא כשהגרים שליש תחילה ואחר כך שחט שני שליש, שר' יוסי בר' יהודה סבר [סבור] שהוא כשר, מפני שבשעה שהחיות יוצאת, כשנשחט רובו של הקנה — היה זה בשחיטה כשרה, למרות שרוב הקנה לא נשחט בשחיטה כשרה, מידי דהוה [כמו שהוא הדין] כאשר יש חצי קנה פגום, שאם הוסיף ושחט כל שהוא שחיטתו כשרה, הואיל ובשעה שנשחט רובו היה זה בשחיטה כשרה.

ואילו רבנן [וחכמים] סבורים שאין הדברים דומים, שכן התם [שם] היה הפגם במקום שחיטה, ונמצא שרוב חיותה של הבהמה יצאה במקום הראוי, ואילו הכא לאו [כאן, כשהגרים, אין זה] מקום שחיטה.

אבל אם שחט תחילה שני שליש ואחר כך הגרים שליש — דברי הכל כשרה, דהא תנן [שהרי שנינו במשנה] להלן: רובו של סימן אחד (קנה או ושט) כמוהו, שאם נשחט רובו כאילו נשחט כולו!

אמר ליה [לו]: רב יוסף: מאן נימא לן דההוא רובא דהתם [מי יאמר לנו שאותו רוב ששנינו שם] לאו [לא] ר' יוסי בר' יהודה קתני לה [שונה אותה]? דלמא [שמא] רבי יוסי בר' יהודה קתני לה [שונה אותה], אבל חכמים אינם סבורים כן!

אמר ליה [לו] אביי: אטו כל רובי דעלמא [וכי כל המקומות ששנינו שהולכים אחר הרוב] ר' יוסי בר' יהודה קתני להו [הוא ששונה אותם]? ומדוע נייחס את הדברים דווקא לו? אמר ליה [לו] רב יוסף: אנא רובא [אני לענין רוב] בשחיטה קאמינא [אמרתי], דשמענא להו דפליגי [ששמעתי אותם שהם חלוקים בענין זה] במשנה שלנו.

לישנא אחרינא אמרי לה [בלשון אחרת אומרים אותה] את כל השמועה הזו, באופן זה, אמר רב הונא אמר רב אסי: המחלוקת במשנתנו בענין המוגרמת הוא דווקא באופן שהגרים שליש תחילה ואחר כך שחט שני שליש, שרבי יוסי בר ר' יהודה סבר [סבור]: שחיטה כשרה היא, מידי דהוה [כמו שהוא הדין] בחצי קנה פגום, שאם הוסיף ושחט כלשהו — שחיטתו כשרה. ורבנן [וחכמים] סבורים: אין הדברים דומים, שכן התם [שם] הפגם שהיה בתחילה הוא במקום שחיטה, אבל הכא לאו [כאן, כשהגרים, לא היה זה] במקום שחיטה.

אבל שחט מתחילה שני שליש ואחר כך הגרים שליש — דברי הכל כשרה, דהא תנן [שהרי שנינו במשנה] להלן: רובו של אחד כמוהו.

מתקיף לה [מקשה על כך] רב חסדא: מאן לימא לן דההוא רובא דהתם [מי יאמר לנו שאותו רוב ששנינו שם] לאו [לא] ר' יוסי בר' יהודה קתני לה [שונה אותה]? דלמא [שמא] ר' יוסי בר' יהודה קתני לה [הוא ששונה אותה]! אמר ליה [לו] רב יוסף: אטו כל רובי דעלמא [וכי כל מקום ששנינו שהולכים אחר הרוב] ר' יוסי בר' יהודה קתני להו [שונה אותם]? אמר ליה [לו] רב חסדא: אנא רובא [אני ברוב] של שחיטה קאמינא [אמרתי], דשמענא להו דפליגי [ששמעתי אותם שהם חלוקים בזה] במשנתנו.

ג ומביאים דיון במקרים דומים. אם הגרים תחילה שליש ואחר כך הוסיף ושחט שליש ולבסוף הגרים שליש — רב הונא אמר רב: כשרה, רב יהודה אמר רב: טרפה. ומבארים: רב הונא אמר רב שהיא כשרה, שכן כי נפקא חיותא [כאשר יוצאת החיות], בשעה שנחתך רוב הקנה — בשחיטה כשרה קא נפקא [היא יוצאת]. רב יהודה אמר רב שהיא טרפה, ומדוע? בעינן רובא [צריכים אנו שיהיה רובה] בשחיטה כשרה וליכא [ואין כאן], שהרי שני שליש הגרים ושליש שחט.

ובמקרה ששחט מתחילה שליש ואחר כך הגרים שליש ושוב שחט שליש — רב יהודה אמר רב: כשרה. אתו שיילוה [הלכו ושאלו] את רב הונא בענין זה, אמר להו [להם]: טרפה. שמע רב יהודה את דברי רב הונא ואיקפד [הקפיד], אמר: טריפנא ומכשר, ומכשרנא טריף [כשאני מטריף והוא מכשיר, וכשאני מכשיר הוא מטריף]! אמר רב הונא: שפיר קא מיקפד [יפה הוא מקפיד], משתי סיבות: חדא [אחת] — איהו שמיע ליה מיניה [הוא שמע את הדברים הללו ממנו] מרב ובשמו מסרם, ואנא לא שמיע לי [ואני לא שמעתי] הלכה זו מרב, ואמרתיה מדעתי. ועוד, האיכא רובא [הרי יש כאן רוב] בשחיטה כשרה.

אמר ליה [לו] רב חסדא לרב הונא: לא תהדר בך [אל תחזור בך] מדברים שאמרת,