ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] שמחזיר דוקא כשר במליקה, ובכך עוסקת המשנה, מאי איריא [מה שייך], מדוע רק מולק מן העורף כשר? אפילו שוחט מן העורף נמי [גם כן] יהיה כשר, אם החזיר את הסימנים לאחור ושחטם! אלא לאו שמע מינה [האם לא תלמד מכאן] שמה שאמרו בני ר' חייא שמצות מליקה היא במחזיר סימנים לאחור ומולק, כוונתם — אף מחזיר, והוא הדין אם אינו מחזיר, ולפי זה מתניתין [משנתנו], שפוסלת בשוחט מן מהעורף, יש לפרשה בדלא אהדר [בשלא החזיר] את הסימנים לאחור.

ולעיקר דבריהם של בני ר' חייא אמר ר' ינאי: יקבלו הרובין (הצעירים) את תשובתן דחיה לדבריהם, ממה דקתני [שהתנא שונה] בסוף משנתנו: נמצא כשר בשחיטה — פסול במליקה, כשר במליקה — פסול בשחיטה. ונברר, למעוטי מאי [למעט את מה] הוא בא? לאו למעוטי [האם לא כדי למעט] מחזיר סימנין לאחורי העורף, ש

לא כשר במליקה אלא רק בשחיטה? אמר רבה בר בר חנה: לא, אפשר לומר שעיקרו בא למעוטי [למעט] שן וצפורן שאינם תלושים, שהם כשרים במליקה דווקא, ופסולים בשחיטה. ותוהים: שן וצפורן בהדיא הלא קתני להו [במפורש שנה אותם] במשנה לעיל (טו,ב) שהם פסולים בשחיטה, ולא הוצרך לחזור ולשנות דבר זה!

אלא אמר ר' ירמיה: מה ששנינו שהכשר בשחיטה פסול במליקה, בא למעוטי [למעט] מוליך ומביא, שאין המולק רשאי לחתוך את הסימנים בהולכה והבאה של צפורנו, כפי ששוחטים בסכין, אלא צריך ללחוץ ולחתוך אותם בבת אחת. ושואלים: הניחא למאן דאמר [זה נוח לשיטת מי שאומר] מוליך ומביא במליקה — פסול, אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] שהוא כשר, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? ומשיבים: בני ר' חייא סברי לה כמאן דאמר [סבורים כדעת האומר] מוליך ומביא במליקה — פסול.

בענין זה מביאים מה שאמר רב כהנא: מצות מליקה קוצץ, לוחץ בציפורנו מצד העורף, ויורד, וזו היא מצותה. סבר [סבור היה] רבי אבין למימר [לומר], דברים אלה משמעם: קוצץ ויורד — אין [כן], מוליך ומביא — לא. אמר ליה [לו] ר' ירמיה: כל שכן שמוליך ומביא במליקה כשר. ומאי [ומה] פירוש "זו היא מצותה", שלכאורה משמעו דווקא זו ולא אחרת? אימא [אמור]: אף זו היא מצותה.

א אמר ר' ירמיה אמר שמואל: כל מקום בצואר הכשר בשחיטה — כנגדו בעורף כשר במליקה של קרבן מן העוף. ומעירים, מכאן נדייק: הא [הרי] כל מקום שפסול בשחיטה — כנגדו בעורף פסול במליקה. ומבררים: למעוטי מאי [למעט את מה] הוא בא? אילימא למעוטי [אם תאמר למעט] עיקור סימנין, שכשם שאם עקר את הקנה והוושט ממקומם ושחטם הוא פסול, מפני שאין זה מקום שחיטה, הוא הדין למליקה, והא תני [והרי שנה] רמי בר יחזקאל: אין פסול של עיקור סימנין בעוף כלל!

אמר רב פפא: למעוטי [למעט] מליקה באחורי ראשו של העוף, כפי ששחיטה אינה כשרה בראש, אלא בצוואר. ותוהים: בראשו, פשיטא [פשוט] שלא ניתן למלוק, הרי "ממול ערפו" (ויקרא ה, ח) אמר רחמנא [אמרה התורה], כלומר, במקום הרואה את העורף, באחורי הצוואר, ולא בראשו, בעורף עצמו!

ומסבירים: מאי [מה פירוש] ראשו שבא למעט במליקה — שיפוי (שיפוע) ראשו, כגון דנקט [שנטל התחיל] למלוק משיפוי ראשו, והגרים ואזל עד דמטא תתאי [ומלק חוץ למקום והלך עד שהגיע למטה], למקום הסימנים, ושם השלים את המליקה. שהואיל והתחיל את המליקה מחוץ למקומה הרי זה פסול כמו בשחיטה, וכדברי רב הונא אמר רב אסי, שאמר רב הונא אמר רב אסי: הגרים שחט מחוץ למקום השחיטה שליש ואחר כך שחט שני שליש במקום השחיטה — פסולה.

אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רבא לרב אשי: הא דתני [זו ששנה] רמי בר יחזקאל שאין פסול עיקור סימנין בעוף, לא אמרן [לא אמרנו] דברים אלה אלא למאן דאמר [לשיטת מי שאומר] שאין מצוות שחיטה לעוף מן התורה כלל,