באחוזת עינים, כלומר, איחז את עיני האב, כאילו הבן נשחט, אינגיד ואיתנח [נמשך, נמתח האב ונאנח], עול למעייניה [נכנסו בני המעיים] על ידי התנועה הזו למקומם, וחייטיה לכרסיה [ותפר את כריסו], ונרפא.

א שנינו במשנה: נשתברו רגליה של העוף — כשרה. מסופר, ההוא צנא דאינקורי דאתיא לקמיה [סל מלא עופות שבורי רגלים שבאה לפני] רבא, בדקיה [בדק אותם] רבא בצומת הגידין הנמצא בתחתית עצם השוק, וראה שכל הגידים שלמים, ואכשריה

[והכשיר אותו]. אמר רב יהודה אמר רב: שמוטת יד (הרגל הקדמית) בבהמה, כלומר, שנקעה היד ממקומה בכתף — כשרה, שמוטת ירך שיצאה עצם הירך ממקומה בעוף — טרפה. שמוטת גף (כנף) בעוף, שיצאה ממקום חיבורה בגב העוף — טרפה, ומדוע? חיישינן [חוששים אנו] שמא ניקבה הריאה, שמקום חיבור הגף סמוך לריאה, וכשהיא ניתקת יש חשש שניתק עמה חלק מן הריאה. ושמואל אמר: תיבדק הריאה, ואם יש בה נקב הריהי טריפה. וכן אמר ר' יוחנן: תיבדק.

ובענין זה מובאת מחלוקת, חזקיה, בנו של ר' חייא, אמר: אין ריאה לעוף, ור' יוחנן אמר: יש לו ריאה לעוף, וישנה (והיא נראית) כעלה של וורד, דקה ואדומה, בין אגפים (הכנפיים). ושואלים: מאי [מה פירוש] אין ריאה לעוף שאמר חזקיה? אילימא דלית ליה [אם תאמר שאין לו] כלל ריאה — והא קא חזינא דאית ליה [והרי אנו רואים שיש לו] ריאה! אלא תאמר שכוונתו היתה דלא מיטריף ביה [שאין בה טריפה] אם ניקבה — והתני [והרי שנה] לוי בברייתא: טרפות שמנו חכמים בבהמה — כנגדן גם בעוף טריפה, יתר עליהן עוף — אם נשבר העצם של הגולגולת, שהוא טריפה אף על פי שלא ראינו שניקב קרום של מוח!

אלא תאמר שהכוונה היא שאין לו לריאה של העוף, לא לינפל [דין נפילה], שאם נפל — אין חוששים שנתרסקה הריאה, ואינה צריכה בדיקה כפי שחוששים באיברים אחרים (לעיל נא,ב), ולא ליחמר [דין נחמרה], שאם נפל העוף לאש — אין חוששים שנכוותה הריאה, כמו בשאר בני מעיה שבודקים אם נעשו ירוקים (לעיל נו,א); מאי טעמא [מה טעם הדבר]? אמר רב חנה: הואיל ורוב צלעותיה של העוף מגינות עליה על הריאה;

והא [והרי] ממה שאמר ר' יוחנן בתגובה לדברי חזקיה: יש לו לעוף ריאה, וישנה כעלה של וורד בין אגפיים — מכלל הדברים אתה למד שחזקיה שאמר אין לו ריאה סבר דלית ליה [שאין לו] כלל ריאה! אלא צריך לומר, כמו שאמרי במערבא משמיה [אמרו בארץ ישראל משמו] של ר' יוסי בר' חנינא: מדבריו של בריבי (הגדול) חזקיה, ניכר שאינו בקי (מורגל) בתרנגולין.

ב אמר רב הונא אמר רב: שמוטת ירך בעוף כשרה. אמר ליה [לו] רבה בר רב הונא לרב הונא, והא רבנן דאתו [והרי חכמים שבאו] מפומבדיתא אמרו שרב יהודה משמיה [משמו] של רב אמר: שמוטת ירך בעוף טרפה! אמר ליה [לו]: ברי [בני], נהרא נהרא ופשטיה [נהר נהר והילוכו], כלומר, מנהגים שונים יש למקומות שונים. ודעתו של רב היתה להיתר, אלא שבפומבדיתא נהגו איסור, וכך פסק להם רב.

ובענין זה מסופר, אזל [הלך] ר' אבא, אשכחיה [מצא] את רב ירמיה בר אבא דקא בדיק [שהוא בודק] בעופות בצומת הגידין, לראות אם ניטל. אמר ליה [לו], למה ליה למר כולי האי [למה לו לאדוני כל זה]? והא [והרי] רב הונא אמר בשם רב: שמוטת ירך בעוף כשרה, ואם כשכל הירך ניטלה הריהי כשרה, כל שכן אם ניטל רק צומת הגידין, שהוא למטה מן הירך! אמר ליה [לו]: אנא מתניתין ידענא [אני את משנתנו אני יודע] ועליה אני סומך, ששנינו: בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה (הברך) ולמטה — כשרה, מן הארכובה ולמעלה — הריהי פסולה (טריפה), וכן שניטל צומת הגידין הריהי טריפה, אפילו הארכובה קיימת; ואמר רב עלה [עליה]: וכן בעוף.

אמר לו: אי הכי קשיא [אם כך קשה] מדברי רב על דברי רב, שמצד אחד אמר ששמוטת הירך בעוף כשרה, ומצד אחר אמר שדין העוף כדין הבהמה, ואם נחתכה הרגל למעלה מן הארכובה — טריפה היא! אישתיק [שתק] רב ירמיה בר אבא, ולא ענה על כך. אמר ליה [לו] ר' אבא: דלמא שני ליה [שמא שונה לו] לרב בעוף בין שמוטה לחתוכה, שאם נשמטה הירך ממקומה — אין זה עושה טריפה, אבל אם נחתכה באמצעה, או אפילו למטה משם — הרי זה טריפה? אמר ליה [לו]: ואת מפרשת שמעתתיה [ואתה הוא המפרש את הלכותיו] של רב מסברתך? בפירוש אמר רב כך: שמוטה — כשרה, חתוכה — פסולה. ואל תתמה כיצד יתכן דבר זה, שהרי פעמים חותכה את הבהמה או העוף מכאן ומתה, ואילו חותכה מכאן ממקום אחר וחיתה (וחיה).

מסופר, כי סליק [כאשר עלה] ר' אבא מבבל לארץ ישראל אשכחיה [מצא אותו] את ר' זירא דיתיב וקאמר [שיושב ואומר], אמר רב הונא אמר רב: שמוטת ירך בעוף — טרפה. אמר ליה [לו] ר' אבא: חיי דמר [בחיי אדוני], מיומא דסליק מר להכא [מיום שעלה אדוני לכאן] לארץ ישראל