שיחלא קמא אסירא [קבוצת הביצים הראשונה שהיתה במעיה בשעה שנעשתה טריפה אסורה], משום שהיא חלק מן התרנגולת שנעשתה טריפה. אבל הביצים שנוצרו מכאן ואילך — הוה ליה [הרי זה] זה וזה גורם, שגם הזכר שותף ביצירתן, והוא אינו טריפה, וכלל הוא שכל זה וזה (איסור והיתר) גורם לו — מותר.

איתיביה [הקשה לו] רב אשי לאמימר ממה ששנינו: ושוין בביצת טריפה שאסורה, מפני שהביצה גדלה באיסור. הרי שגם ביצים שנוצרו בה לאחר שנעשתה טריפה — אסורות! אמר לו: התם בדספנא מארעא [שם מדובר בתרנגולת שמתחממת מהארץ], כלומר, שלא הופרתה על ידי זכר, ונמצא שהגורם היחיד לביצה הוא התרנגולת, שהיא טריפה.

ושואלים: ולישני ליה [ושיתרץ לו] באופן אחר, שמה שנאמר שביצת טריפה אסורה, הוא רק בשיחלא קמא [בקבוצת הביצים הראשונה], משום שהיתה חלק מגוף האם כשנטרפה! ומשיבים: אם כן הלשון "מפני ש****גדלה באיסור", שמשמעה שכל גדילתה היתה באיסור, אינה נכונה, אלא "גמרה באיסור" מיבעי ליה [צריך היה לו לומר].

ושואלים: אלא כיון שאתה מניח שעובר במעי אמו נעשה טריפה כמוה, אם כן הא דתנן [הלכה זו ששנינו במשנה] בענין ולד בהמה טרפה, שר' אליעזר אומר: לא יקרב לגבי (על) מזבח, ור' יהושע אומר: יקרב, במאי קא מיפלגי [במה הם חלוקים]? במקרה שנטרפה האם ולבסוף עיברה (נתעברה), שיש שותפות לאב בולד, שר' אליעזר סבר [סבור]: זה וזה גורם — אסור, ור' יהושע סבר [סבור]: זה וזה גורם — מותר. ואולם אי הכי [אם כך], שבעיקרון זה הם חלוקים, אדמיפלגי [עד שהם חלוקים] האם להתיר את הולד לגבוה, לקרבן — ליפלגו [שיחלקו] האם הוא מותר להדיוט, האם ולד בהמה שנטרפה ואחר כך נתעברה מותר באכילה או לא!

ומשיבים: המחלוקת הובאה במקרה זה, כדי להודיעך כחו של ר' יהושע, שאפילו לגבוה נמי שרי [גם כן הוא מתיר].

ומקשים: וליפלגו [ושיחלקו] בענין הדיוט, כדי להודיעך כחו של ר' אליעזר, שלדעתו אפילו להדיוט נמי [גם כן] אסור! ומשיבים: כח דהיתרא עדיף ליה [כח ההיתר עדיף לו], להשמיע לנו עד היכן מגיע ההיתר.

ומסכמים: נמצא איפוא לדרך זו, שמה שנאמר: ומודים שניהם בביצת טרפה שאסורה — מדובר בדספנא מארעא [בתרנגולת שמתחממת מהאדמה] ומטילה ביצים, ולא הופרתה על ידי זכר, והיא אסורה מפני דחד גורם [שגורם אחד] הוא, הטריפה.

ומעירים: רב אחא סבר לה [סבור היה] כשיטת רב אחא בר יעקב בסוף העמוד הקודם, שטריפה מתעברת ויולדת, וכן שתרנגולת טריפה מתעברת ומטילה ביצים, ומתני לה [והיה שונה] את מה שאמר אמימר כדאמרן [כמו שאמרנו], שהביצים שהיו במעיה של התרנגולת כשנעשתה טריפה ("שיחלא קמא") — אסורות, ואלו שנוצרו לאחר מכן — מותרות.

ואילו רבינא לא סבר לה כדברי רב אחא בר יעקב, אלא לשיטתו טריפה ודאית אינה יכולה להתעבר וללדת, או אם היה זה עוף — אינה יכולה להטיל ביצים, ולכן מתני לה [היה שונה את שמועתו] של אמימר בהאי לישנא [בלשון זו], אמר אמימר: הני ביעי [אותן ביצים] של תרנגולת שהיא ספק טרפה (ולא טריפה ודאית), דשיחלא קמא משהינן להו [אלו של הקבוצה הראשונה, שהיו במעיה כשנעשתה טריפה, משהים אנו אותן], אי הדרה וטענה [אם היא חוזרת וטוענת ביצים אחרות] — שריין [מותרות] גם הראשונות, מפני שהוכח שאינה טריפה, ואי [ואם] לא — אסירן [אסורות] הראשונות.

איתיביה [הקשה לו] רב אשי לאמימר ממה ששנינו: ומודים בביצת טרפה שהיא אסורה, מפני שגדלה באיסור. הרי שייתכן שתטען ביצים לאחר שנטרפה! אמר ליה [לו] אמימר: התם בדשיחלא קמא [שם מדובר בקבוצת הביצים הראשונה], שכבר היו במעיה. הקשה לו רב אשי: אם כן מהי הלשון "ש גדלה באיסור", שמשמעה שכל גדילתה היתה באיסור? והרי "גמרה באיסור" מבעי ליה [צריך היה לו לומר]! ענה לו, תני [שנה]: גמרה.

הקשה לו: אלא לפי זה, שאתה מניח שטריפה אינה טוענת ביצים, ואם היתה בהמה — אינה מתעברת, הא דתנן [הלכה זו ששנינו במשנה]: ולד טרפה, ר' אליעזר אומר: לא יקרב לגבי (על) מזבח, ר' יהושע אומר: יקרב, במאי קא מיפלגי [במה הם חלוקים] — בהכרח כשעיברה (כשנתעברה) תחילה ולבסוף נטרפה, ובשאלה האם העובר כירך אמו, ש****ר' אליעזר סבר [סבור]: עובר ירך אמו הוא נחשב, ונעשה טריפה כמוה, ור' יהושע סבר [סבור]: עובר לאו [לא] ירך אמו הוא. ואולם: אי הכי [אם כך], אם בזה המחלוקת, אדמיפלגי [עד שהם חלוקים] בענין איסור הקרבה לגבוה, ליפלגו [שיחלקו] באיסור אכילה להדיוט!

ומשיבים: באמת נחלקו גם להדיוט, אלא נשנתה מחלוקת זו בקרבן — להודיעך כחו של ר' יהושע, שגם לגבוה אינו אוסר. ומקשים: וליפלגו [ושיחלקו] בהדיוט, להודיעך כחו של ר' אליעזר האוסר גם להדיוט מטעם זה! ומשיבים: כח דהיתירא עדיף ליה [כח ההיתר עדיף לו], להשמיע לנו עד היכן מגיע צד ההיתר.

ומסכמים: ולדרך זו, מה שנאמר: ומודים ודאי בביצת טריפה שהיא אסורה — הוא בדשיחלא קמא [בביצים של הקבוצה הראשונה], שהיו חבמעיה כשנטרפה. שגם ר' יהושע, הסבור שעובר של בהמה טריפה אינו נחשב ירך אמו — מודה בביצת תרנגולת שהיא טריפה כמותה. מאי טעמא [מה טעם הדבר]? לדעתו, הביצה גופה ממש של התרנגולת היא.

ומסכמים, והלכתא [והלכה] פסוקה היא בספק טריפה: בזכר — כל שנים עשר חדש הוא אסור, ואם חי לאחר מכן — יצא מכלל ספק טריפה. בנקבה — כל שאינה יולדת לא יצאה מכלל ספק טריפה.

אמר רב הונא: כל בריה שאין בו עצם — אינו מתקיים שנים עשר חדש. אמר רב פפא, שמע מינה [למד ממנה] מדברי רב הונא, לענין הא [זו] שאמר שמואל: קישות שהתליע באיביה, כלומר, בעוד שהיא צומחת על גבי הקרקע — אסורה התולעת באכילה, משום "שרץ השורץ על הארץ" (ויקרא יא, מא),