ואתא [ובא] בעל החוב של ראובן וקטריף ליה מיניה [וטרף אותה ממנו, מראובן] — דינא [דין] הוא דאזיל [שילך] שמעון ומפצי ליה [ויפצה אותו], יחזיר לו את דמי המכירה, שהרי מכר לו את השדה באחריות, וראובן אינו חייב לשמעון ולא כלום, שהרי מכר לו את השדה שלא באחריות.

אמר ליה [לו] רבא: נהי [אם אמנם] שאת האחריות דעלמא קביל עליה [של העולם, של אחרים, קיבל עליו], שאם יטרפו את השדה מראובן בשל חובות שמעון, קיבל על עצמו שמעון אחריות, ואולם אחריות דנפשיה מי קביל עליה [של עצמו האם קיבל עליו] לפצות את הלוקח על חובות שחב הוא עצמו לאחרים ובשל כך טרפו ממנו את השדה?

ומעירים: ומודה רבא לרמי בר חמא בראובן שירש שדה מיעקב אביו, ומכרה לשמעון שלא באחריות, ואתא [ובא] שמעון ומכרה לראובן בחזרה באחריות, ואתא [ובא] בעל החוב של יעקב, האב, וקטריף ליה מיניה [וטרף אותה ממנו] — אז דינא [דין] הוא דאזיל [שילך] שמעון ומפצי ליה מיניה [ויפצה אותו ממנו].

מאי טעמא [מה טעם] הדבר? בעל החוב של יעקב כבעל חוב דעלמא דמי [סתם הוא נחשב], שאפילו לשיטת רבא, שאדם מקבל על עצמו בכל מקרה את האחריות על חובות עצמו, מכל מקום על חובותיו של האב ודאי לא קיבל עליו אחריות.

אמר רמי בר חמא: ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות ולא שילם שמעון וזקף עליו ראובן את דמי השדה במלוה, שכתב לו שמעון עליהם שטר חוב, ומת ראובן ואתא [ובא] בעל החוב של ראובן וקטריף לה [וטרף אותה] משמעון ופייסיה בזוזי [ופייס אותו שמעון בכסף], כדי שלא יטרוף ממנו את השדה — לכשיבואו בני ראובן לתבוע ממנו את חוב אביהם,

דינא [דין] הוא דאמרי ליה [שאומרים לו] בני ראובן לשמעון: אנן מטלטלי שבק אבון גבך [אנחנו מטלטלים הניח אבינו אצלך], שהרי נשארת חייב לו כסף, ומטלטלי דיתמי [ומטלטלים של יתומים] לבעל חוב לא משתעבדי [משתעבדים], ואם כן כסף זה אי אפשר ליטלו מאיתנו, ותביעתנו שתתן לנו את הכסף שהיית חייב לאבינו במלואו. שאף שהיה שמעון צריך לשלם עבור השדה תשלום נוסף — דבר זה אינו מעניינם, משום ששדה זה כבר אינו שלהם.

אמר רבא: אי [אם] פקח הוא אידך [האחר, שמעון], מגבי להו ניהלייהו ארעא [מגבה להם בחוב זה קרקע] והדר גבי לה מינייהו [ואחר כך גובה אותה מהם] בשל האחריות של המכירה, וכדברי רב נחמן. שאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: יתומים שגבו קרקע בחובת אביהן — בעל חוב חוזר וגובה אותה מהן, כאילו נפלה להם בירושה.

ועוד בענין דומה, אמר רבה: ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון, וחזר שמעון ומכר שדה אחת משדות אלה ללוי, ואתא [ובא] בעל החוב של ראובן לטרוף שדה שהיה משועבד לו — רצה מזה משמעון גובה, רצה מזה מלוי גובה, שהרי שעבוד אחד יש לו על כל השדות כולם שהיו פעם של ראובן.

ולא אמרן [אמרנו] דבר זה אלא דזבנה [שמכר אותה] שמעון ללוי שדה שהיא בינונית, אבל אם זבנה [מכר אותה] עידית (משובחת) או זבורית (גרועה) והותיר שדה בינונית אצל שמעון, מצי אמר ליה [יכול לומר לו] לוי למלווה: להכי טרחי וזביני ארעא דלא חזיא [לכך טרחתי וקניתי קרקע שאינה ראויה] לך שבעל חוב נוטל לכתחילה מבינונית, ואם כן לך אל שמעון וגבה מן הבינונית.

ומעירים: וגם אם קנה לוי משמעון בינונית נמי [גם כן] לא אמרן [אמרנו] שיכול בעל החוב לטרוף מלוי, אלא כשלא שבק [הניח] לוי לשמעון בינונית דכוותה [שכמותה], בין השדות שנשארו אצלו, שאז יכול המלווה לטרוף גם מלוי,