ושבים ומעירים, שבעיה ראשונה לגבי סירוס בביצים, היא כתנאי [כמחלוקת תנאים] שנחלקו כבר בבעיה זו. נאמר בפסול קרבנות שיש בהם מום: "ומעוך וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו לה'" (ויקרא כב, כד) — כולן כל המומים הללו הם בביצים (באשכים) של הבהמה, אלו דברי ר' יהודה.

ותוהים: האם כוונתו שמומים אלה הם דווקא בביצים ולא בגיד? הרי ודאי שבגיד עצמו, שהוא גלוי ונראה, ייחשבו אלה למומים! אלא כך יש לשנות את מחלוקתם: כולן אף בביצים, אלו דברי ר' יהודה. ר' אליעזר בן יעקב אומר: כולם בגיד בלבד. ר' יוסי אומר יש לחלק: "מעוך וכתות" — אף בביצים, ואילו "נתוק וכרות" בגיד — אין [כן], מום הוא, בביצים — לא.

א משנה בהמה גסה נקנית לקונה אותה במסירה, כשבעליה הקודם מוסר אותה לקונה במושכות או במתג, והבהמה הדקה נקנית בהגבהה, אלו דברי ר' מאיר ור' אליעזר. וחכמים אומרים: בהמה דקה נקנית אף במשיכה, ואין צורך להגביה אותה.

ב גמרא דרש רב בעיר קימחוניא: בהמה גסה נקנית במשיכה. אשכחינהו [מצא אותם] שמואל לתלמידי [לתלמידיו] של רב, אמר להו [להם]: מי [האם] אמר רב כי בהמה גסה נקנית במשיכה? והאנן [והרי אנו] במסירה תנן [שנינו]! ורב נמי [גם כן] שמעתי כמה פעמים שבמסירה אמר, האם הדר ביה מההיא [חזר בו מאותה הלכה]? והשיבו לו: אכן רב חזר בו והוא שאמר את דבריו כי האי תנא [כשיטת תנא זה]. דתניא [שכן שנינו בברייתא], וחכמים אומרים: זו וזו בין בהמה דקה בין גסה נקנית במשיכה. ר' שמעון אומר: זו וזו נקנית בהגבהה.

מתקיף לה [מקשה על כך] רב יוסף: אלא מעתה, פיל לר' שמעון במה יקנה? שהרי אינו יכול להגביה אותו! אמר ליה [לו] אביי: אפשר שיקנה אותו בקנין חליפין ולא בקנין משיכה. אי נמי [או גם כן] בשוכר את מקומו של הפיל לפי שעה וקונה את הפיל אגב הקרקע.

ר' זירא אמר יש דרך אחרת: מביא ארבעה כלים ומניחן תחת רגליו, ועל ידי כך הוא קונה אותו, ככל דבר הנמצא בתוך כליו של הקונה. ושואלים: האם שמעת מינה [לומד אתה מכאן] מדברי ר' זירא שכליו של לוקח אפילו כשהיו ברשות מוכר קנה לוקח? ודוחים: מכאן אין ראיה, כי הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים], כשהיה הדבר לא ברשות המוכר אלא בסימטא שאינה נחשבת רשות הרבים ולא רשות היחיד, ובמקום כזה ודאי כליו של לוקח קונים לו.