אביי אמר: צריך לתקן את סגנון הדברים במשנה ולומר: כגון שאמר נוסף לדבריו הראשונים: "אי נמי לאו [אם גם לא] פלוני הוא — אי הוי [אהיה] נזיר". ומאי [ומה] פירוש "לא נתקיימו דבריו" — הכוונה היא: אף שלא נתקיימו דבריו הראשונים, שלא היה זה פלוני, אלא דבריו אחרונים נתקיימו — אף בכגון זה הריהו נזיר.

א שנינו במשנה: "הרתיע לאחוריו ולא נודע מי היה האיש — אינו נזיר" כו'. ומדייקים: טעמא [הטעם, דווקא] משום שהרתיע לאחוריו, הא אתי לקמן [הרי אם היה בא לפנינו] אותו האיש והיינו מזהים אותו — הוי [הריהו] נזיר, אותו אדם שאמר שיהיה נזיר אם זה פלוני. ומבררים: מני [כשיטת מי היא] הלכה זו?