חסורי מיחסרא והכי קתני [חסרה המשנה וכך היא שנויה]: הרוצה שיאכל אצלו חבירו ומסרב בו (מזרז אותו) ומדירו — נדרי זירוזין הוא שאינם צריכים התרה. והרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר: כל נדר שאני עתיד לידור בשנה זו יהא בטל, ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר.

ותוהים: אי [אם] זכור באותה שעה שנודר שאמר שהוא מבוטל, ובכל זאת הוא נודר, נמצא שעקריה לתנאיה [שהוא עוקר את תנאו] שכל נדריו יתבטלו, וקיים ליה לנדריה [ומקיים את נדרו]! אמר אביי, תני [שנה] כך: ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר שעשה תנאי כזה, ואז הנדר בטל.

רבא אמר: לעולם תאמר כדאמרינן מעיקרא [כפי שאמרנו מתחילה] ואולם הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — כגון שהתנה תנאי של ביטול נדרים בראש השנה לגבי נדרי כל השנה, ולא ידע במה, באלו נדרים, התנה. והשתא קא נדר [ועכשיו הוא נודר]. אי [אם] היה זכור בשעת הנדר ואמר "על דעת הראשונה אני נודר", שאם נדר זה שאני נודר הוא בכלל מה שהתניתי — אין אני חפץ בו, הרי במקרה זה נדריה לית ביה ממשא [נדרו אין בו ממש], ואם לא אמר "על דעת הראשונה אני נודר" — עקריה לתנאיה [עקר את תנאו] וקיים לנדריה [את נדרו].

מסופר: רב הונא בר חיננא סבר למידרשיה בפירקא [חשב לדורשו, את הדבר הזה בדרשת הרגל] כדי שילמדו הכל דרך זו של התרת נדרים בראש השנה. אמר ליה [לו] רבא: התנא קא מסתים לה סתומי [סותם את הדבר הזה במשנתנו] ואינו אומר אותו במפורש, כלומר, שאפילו במשנה שהיא נלמדת על ידי תלמידי חכמים לא פירשו דבר זה, כדי שלא ינהגו הציבור קלות ראש בנדרים. ואת דרשת ליה בפירקא [ואתה דורש אותה בציבור בדרשת הרגל]?!

א איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: האם פליגי רבנן עליה [חלוקים חכמים עליו] על ר' אליעזר בן יעקב במשנתנו, או לא? ואם תמצא לומר פליגי [שחלוקים עליו], האם הלכתא כותיה [הלכה כמותו], או לא? ומביאים ראיה: תא שמע [בוא ושמע] ממה דתנן [ששנינו במשנה]: האומר לחבירו