תניא כוותיה [שנויה כשיטתו] של ר' אמי? והרי אין הדבר מפורש בברייתא. ומשיבים: דקתני [ששנה שם] בדברי ר' עקיבא: בין שעשה בה מאמר ובין שלא עשה בה מאמר. משמע שדברי ר' אליעזר מתייחסים ליבמה שעשה בה מאמר.

אי נמי מרישא [או גם כן מתחילתה של הברייתא] דקתני [ששנה בה] : משנכנסה לרשותו נגמרה לו. ואי [ואם] מדובר פה במקרה שלא קדיש [קידש] מאי [מה] לשון "נגמרה לו"? תפשוט מיניה [תפתור ממנה] שכאן מדובר ביבמה כשעשה בה מאמר.

ושואלים לעצם לשון הברייתא: מאי [מה] פירוש "וכשאר דברים כן נדרים" דקתני [ששנה] שם? מה הם אותם דברים? אמר רבא: הכי קתני [כך שנה], כך משמעות הדברים: וכי אי [אין] אתה מודה שאין חייבין סקילה אם בא אדם אחר על יבמה, כפי שמתחייב מי שבא על נערה המאורסה? ואם כן אף בנדרים אין דין ארוסה ויבמה שווה.

אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא [משנתנו גם כן מדוייקת] אם מדקדקים בלשונה, שאף בה נאמרה סברה זו. ששנינו בה: אין יבמה גמורה לאישה כשם שארוסה גמורה לאישה.

א משנה האומר לאשתו "כל הנדרים שתדורי מכאן (מעכשיו) עד שאבא ממקום פלוני הרי הן קיימין" — לא אמר כלום. אמר לה "כל הנדרים שתדורי עד שאבוא ממקום פלוני הרי הן מופרין" ר' אליעזר אמר: מופר, וחכמים אומרים: אינו מופר. אמר ר' אליעזר בהסבר שיטתו: אם הפר נדרים שבאו לכלל איסור, כלומר, נדרים שכבר נדרה ואסורה בהם — לא יפר נדרים שלא באו לכלל איסור?

אמרו לו חכמים בתשובה: הרי הוא אומר "אישה יקימנו ואישה יפרנו" (במדבר ל, יד) ללמד: את שבא לכלל הקם, נדר כזה שאפשר להקים אותו, כלומר, נדר שנדרה כבר — הוא זה שבא לכלל הפר, אבל נדר שלא בא לכלל הקם — לא בא גם לכלל הפר.

ב גמרא איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים] : לדעת ר' אליעזר, האם נדרים אלה שהוא מפר מראש מיחל חלין [חלים] הם לרגע אחד ואולם בטלין [בטלים] מיד לאחר מכן, או דלמא [שמא] לא חלין הם כלל? שכיון שהפירם לפני שנדרה אין להם תחולה כלל. ומסבירים: למאי נפקא מינה [מה יוצא מזה] למעשה, מה ההבדל אם הם חלים ובטלים או שאינם חלים כלל, שהרי בפועל אין להם כל קיום —