Steinsaltz on Nedarim Daf 91b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אהלויי [מוכרי הסבון] דהוו הכא האידנא [שהיו כאן עכשיו], אי אנת [אם אתה] לא באת עלי — דלמא מנהון [שמא היה זה אחד מהם]. ובאה השאלה לפני רב נחמן. אמר רב נחמן: יש לחשוש שמא עיניה נתנה באחר, ולית בה מששא במלה [ואין ממש בדבריה].
מסופר: ההיא איתתא דלא הוה בדיחא דעתה בהדי גברא [אשה אחת שלא היתה דעתה נוחה עם בעלה]. אמר לה: האידנא מאי שנא [עכשיו מה נשתנה] מה אירע שאת כועסת? אמרה ליה [לו]: מעולם לא צערתן [צערת אותי] בדרך ארץ (בתשמיש) כי האידנא [כמו עכשיו], ולכן אני כועסת. אמר לה: לא הוה הדא מילתא האידנא [היה דבר זה עכשיו]. אמרה ליה [לו]: אם כן הלין [אותם] גוים נפטויי דהוו הכא האידנא [מוכרי הנפט שהיו פה עכשיו] אי אנת [אם אתה] לא באת עלי — דלמא חד מנהון [שמא אחד מהם] היה זה. אמר להו [להם] רב נחמן: לא תשגיחון [תשגיחו] בה, בוודאי נותנת עיניה באחר הואי [היתה] ואין לסמוך עליה.
ועוד מסופר: ההוא גברא דהוה מהרזיק בביתא [איש אחד שהיה מתחבא בבית] הוא ואינתתא [ואשה אחת]. על אתא מריה דביתא [נכנס, בא בעל הבית], פרטיה [פרץ] הנואף להוצא וערק [את קיר ענפי הדקלים וברח]. אמר רבא: איתתא שריא [האשה מותרת] לבעלה, ומן הסתם לא עשה איסור בה. כי אם איתא דעבד איסורא [אם יש, אמת שעשה איסור] — ארכוסי הוה מירכס [היה מתחבא] ולא בורח בגלוי.
ועוד מסופר: ההוא נואף דעל לגבי דההיא אנתתא [נואף אחד שנכנס אצל אשה אחת], אתא גברא [בא האיש, הבעל], סליק [עלה] הנואף איתיב [בכלאי] בבא [וישב מאחורי הדלת]. הוה מחתן תחלי תמן וטעמינון חויא [היו מונחים שחלים שם וטעם מהם נחש] והנואף ראה זאת, אבל הבעל לא ידע. בעא מרי דביתא למיכל מן הנהו תחלי בלא דעתא דאינתתא [רצה בעל הבית לאכול מאותם שחלים בלי דעת האשה], אמר ליה [לו] ההוא [אותו] נואף: לא תיכול מנהון דטעמינון חויא [אל תאכל מהם, שטעם מהם נחש].
אמר רבא: אינתתיה שריא [אשתו של בעל הבית מותרת], שכן, אם איתיה דעבד איסורא, ניחא ליה דליכול ולימות [אם יש אמת שעשה הנואף איסור, נוח היה לו שיאכל הבעל וימות], שאנו אומרים שאם חטא בניאוף ודאי אינו חושש גם לאיסור שפיכות דמים. דכתיב [שנאמר]: "כי נאפו ודם בידיהן" (ראה יחזקאל כג, מה). ללמד שהנואפים אף מגיעים לידי רציחה.
ואומרים: פשיטא [פשוט] שכך הוא! ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר]: אותו אדם איסורא עבד [איסור עשה] באשה, והאי [וזה] שאמר ליה [לו] לבעל והצילו ממוות הרי זה משום דניחא ליה [שנוח לו] שלא לימות [ימות] הבעל, כדי דתהוי אינתתיה עלויה [שתהיה אשתו של אותו האיש עליו] בגדר של "מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם" (משלי ט, יז), שנהנה דווקא מזה שבא עליה באיסור, על כן קא משמע לן ]השמיע לנו] שאין אנו חוששים לכך, אלא סבורים שעדיין לא חטא, ובענין זה נהג כאדם הגון.