קפדן הוה [היה]. הוה [היה] רגיל אליהו למיתי גביה [לבוא אליו] ולהתגלות בכל יום לר' יוסי, איכסיה מיניה תלתא יומי [נעלם ממנו שלושה ימים] ולא אתא [בא]. כי אתא [כאשר בא] אמר ליה [לו] ר' יוסי: אמאי [מדוע] לא אתא מר [בא אדוני]? אמר ליה [לו]: והלא "קפדן" קרית [קראת] לי! אמר ליה [לו] ר' יוסי לאליהו: הא דקמן, דקא קפיד מר [הרי זו לפנינו דוגמא למה שאמרתי, שהרי הקפיד אדוני] עלי בימים אלה.

א שנינו במשנה על הכתוב "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם" (דברים יג, יח) — כל זמן שרשעים בעולם חרון אף בעולם. ושואלים: מאן [מי הם] רשעים אלה שמדובר בהם כאן? אמר רב יוסף: הם גנבי [גנבים].

תנו רבנן [שנו חכמים]: רשע בא לעולם — חרון בא לעולם, שנאמר: "בבוא רשע בא גם בוז ועם קלון חרפה" (משלי יח, ג), רשע אבד מן העולם — טובה באה לעולם, שנאמר: "ובאבד רשעים רנה" (משלי יא, י). צדיק נפטר מן העולם — רעה באה לעולם, שנאמר: "הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק" (ישעיה נז, א). כשצדיק בא לעולם — טובה באה לעולם עמו, שנאמר בנח: "זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו" (בראשית ה, כט).