Steinsaltz on Sanhedrin Daf 32a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
א משנה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה ובחקירה של העדים, שנאמר: "משפט אחד יהיה לכם" (ויקרא כד, כב), לאמור: כל הליכי המשפט צריכים להיות אחידים.
Mishna I: One law for monetary cases and one law for capital cases in inquiry and investigation [i.e. cross-examination] of the witnesses, as it is said: “One justice shall be to ye” (Lev. 24:22). That is to say, all proceedings of justice must be unified.
מה ההבדל בין דיני ממונות לדיני נפשות? דיני ממונות — דנים בשלשה דיינים, ודיני נפשות — בעשרים ושלשה. דיני ממונות — פותחין בדיון בין בנימוק לזכות הנאשם, בין בטענה לחובה, ודיני נפשות — פותחין באלה שיש להם לומר לזכות, ואין פותחין לחובה.
What is the separation between the monetary and the capital? Monetary cases judge according to three judges, and capital cases judge according to twenty-three judges. Monetary cases open their judgement between arguments for the acquittal of the defendant and claims for conviction, while in their capital cases they open to acquit, and do not open to convict.
ועוד, דיני ממונות — מטין (מכריעים, פוסקים) על פי דיין אחד בין לזכות בין לחובה, ודיני נפשות — מטין על פי דיין אחד לזכות ורק על פי שנים לחובה.
In addition, in monetary cases, they [i.e. the judges] give iudicium (in current language, “hand down their judgement”) according to one judge['s majority] for acquittal or for conviction, and in capital cases, they give iudicium according to one judge['s majority] for acquittal and according to two [judges' majority] only to convict.
דיני ממונות — אם סבורים הדיינים שטעו מחזירין את הדין בין לזכות בין לחובה, ואילו בדיני נפשות — מחזירין את הדין לזכות ואין מחזירין לחובה, גם אם סבורים הדיינים שטעו בהכרעתם הראשונה וזיכו.
In monetary cases, if it is believed that the judges erred, they may return the case whether [the result of the case was] acquittal or conviction, but if in capital cases, they may return the case to acquit but [may] not return [the case] to acquit, even if they believe that the judges erred in their first decision of acquittal.
דיני ממונות — הכל, לא רק דיינים אלא גם תלמידי חכמים אחרים המצויים במקום, מלמדין זכות וחובה, דיני נפשות — הכל מלמדין זכות, ואין הכל מלמדין חובה, אלא הדיינים בלבד.
In monetary cases, everyone [may argue to acquit]—these are not only judges, but other intelligent students present in the place—they may teach [i.e. argue] acquittal and conviction, in capital cases, everyone may teach to acquit, but not everyone can teach to convict; this is for the judges alone.
ועוד, דיני ממונות — מי שהיה מלמד חובה בתחילת הדיון מלמד עכשיו זכות אם חזר בו, והמלמד זכות מתחילה מלמד אחר כך חובה, ואילו בדיני נפשות אינו כן, אלא המלמד חובה יכול לחזור בו ומלמד זכות, אבל המלמד זכות אין יכול לחזור וללמד חובה.
In addition, in monetary cases, someone that was teaching conviction at the beginning of the judgement can now teach to acquit if they return to the case, and the one who teaches acquittal from the beginning may later teach to convict, but in these capital cases, it is not so—except that a teacher of conviction [i.e. prosecutor] may switch to a teacher of acquittal [i.e. defense counsel], but a teacher of acquittal may not return to teach conviction.
ועוד, דיני ממונות — דנין בשעות היום, ואולם גומרין את פסק הדין אפילו בלילה, ובדיני נפשות — דנין ביום וגומרין ביום בלבד.
In addition, in monetary cases, they judge in the daytime but may finish [i.e. hand down] the decision of their judgement even at night; but in capital cases, they judge in the day and may finish in the day alone.
דיני ממונות — גומרין בו ביום אם הספיקו לחקור העדים ולהגיע למסקנה, בין לזכות בין לחובה, דיני נפשות — גומרין את הדין בו ביום אם פסקו לזכות, אבל ממתינים ליום שלאחריו להחליט לחובה. לפיכך משום שדיני נפשות עשויים להימשך יומיים, אין דנין דיני נפשות לא בערב שבת ולא בערב יום טוב, שכן אם יחליטו לחייב יצטרכו לחכות עד למחר כדי לגמור את הדין, ואסור לבצע פסק דין מוות בשבת ובחג.
In monetary cases, they are finished in the day if they [i.e. the judges] have had enough of the examination of the witnesses and have arrived at a decision between innocent and guilty. In capital cases, they finish the decision during the day if they decide to acquit, but they wait until the next [lit. to that which is after it] to decide to convict. Therefore, because it is so that capital cases are made [i.e. designed] to continue for two days. They do not judge capital cases on Érev-Shabbat nor on Érev-Yom-Ṭov [that is, the figurative evening, i.e. the twenty-four hours preceding a Holy Day]. Thus, if there is a decision to convict, they must wait until after [the Holy Day in question] in order to finish the case, and it is forbidden to enact a death penalty on Shabbat or a Ħag.
ועוד הבדל, בדיני ממונות וכן בדיני הטמאות והטהרות — מתחילין במשא ומתן מן הגדול שבדיינים. דיני נפשות — מתחילין מן הצד, כלומר, מן הקטן שבהם, שהוא יחווה דעתו תחילה.
Another differentiation: in monetary cases, as well as in cases of [ritual] impurity or purity, they commence [thus]: the burden and the gift [i.e. the duty] begins from the great among the judges. In capital cases, they commence from the side, like it is said: from the small among them, that he opine his decision first.
הכל כשרין לדון דיני ממונות, ואין הכל כשרין לדון דיני נפשות, אלא כהנים לוים וישראלים מיוחסים, שהם ראויים להיות משיאין בנותיהם לכהונה.
All are fit to judge monetary cases, but not all are fit to judge capital cases. Only Kohens [i.e. those of the priestly caste], Levites, and Israelites are worthy—those Israelites who[se lineages] are seen [to be fit] to raise up their daughters to the priesthood.
ב גמרא שנינו במשנה שדיני ממונות בדרישה וחקירה. ותוהים: דיני ממונות מי בעינן [האם צריכים אנו בהם] דרישה וחקירה? ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו בתוספתא: שטר שזמנו כתוב באחד בניסן בשנת השמיטה, ובאו עדים ואמרו לעדים החתומים על השטר: היאך אתם מעידים על שטר זה? והלא ביום פלוני שנכתב בו השטר עמנו הייתם במקום פלוני, וכיצד יכולתם באותו זמן לחתום על שטר זה? — הרי זה שטר כשר וגובים בו ועדיו כשרין, ואין חושדים שזייפו. ומסבירים: חיישינן [חוששים אנו] שמא איחרוהו וכתבוהו, כלומר, ההלוואה עצמה נעשתה בזמן מוקדם יותר, ובשטר לא כתבו את תאריך ההלוואה אלא תאריך מאוחר יותר.
ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך לומר] כי בעינן [צריכים אנו] דרישה וחקירה אף בדיני ממונות, היכי חיישינן [כיצד חוששין אנו] שמא איחרוהו וכתבוהו? הרי לנו מקרה שאין אנו שמים לב לדרישה ולחקירה בדיני ממונות, ומכשירים למרות שהוזמה לכאורה העדות!
ודוחים: וליטעמיך [ולטעמך, לשיטתך] שאתה מביא ראיה מכגון זה, תיקשי [יהיה קשה] לך מתניתין [ממשנה] ולא רק מן התוספתא, שהרי משנה מפורשת היא: שטרי חוב המוקדמין שתאריכם מוקדם מהתאריך שבו היתה ההלוואה — פסולים, והמאוחרים — כשרין. ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך לומר] כי בעינן [צריכים אנו] דרישה וחקירה בדיני ממונות, ואם יש סתירה מבטלים את הדין, מאוחרין אמאי [מדוע] כשרין?
ומשיבים: הא לא קשיא [שאלה זו אינה קשה], ויש טעם מפני מה לא הקשינו מן המשנה אלא מן התוספתא, כי דעדיפא מינה קאמרינן [דבר עדיף וקשה ממנו אמרנו], שכן המקור שהקשינו ממנו יש בו חידוש מיוחד, שאפילו שטר הכתוב באחד בניסן בשנת השמיטה, דלא שכיחי אינשי דמוזפי [שאין מצויים אנשים המלווים אז], שהרי בסוף שנת השמיטה ישמטו ויבטלו כל החובות, דליכא למימר [שאין לומר], כלומר, שאינו מסתבר כל כך לומר שמא איחרוהו וכתבוהו, דלא מרע לשטריה [שאין אדם מקלקל את שטרו] ומאחרו לכתבו בתאריך היכול לבוא לידי שמיטה — אפילו הכי [כך] כיון ששביעית רק סופה משמטת ובתאריך זה עדיין השטר כשר, משערים אנו שהוא שטר מאוחר ומכשרינן [מכשירים אנו] אותו, ואם כן יפה עשו שהקשו ממקור זה.
אבל מכל מקום לגופה של הסתירה קשיא [קשה]. לסתירה זו נתנו חכמים שונים תשובות אחדות (וסימן חרפ"ש לשמות החכמים הדנים בדבר — ר' חנינא, רבא, רב פפא, רב אשי).
אמר ר' חנינא: דבר תורה, מעיקר דין התורה, אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות נעשים בדרישה ובחקירה, שנאמר: "משפט אחד יהיה לכם". ומה טעם אמרו כי בדיני ממונות לא בעינן [איננו צריכים] דרישה וחקירה? — תקנת חכמים היא כדי שלא תנעול דלת בפני לוין, שאם יבדקו כל עסקי ממונות בדרישה וחקירה קל יהא למצוא סתירה כלשהי בעדות, ולא יוכלו המלווים לגבות ממונם, ולכן לא ירצו להלוות.
ושואלים: אם כן, אלא מעתה שפישטו והקלו חכמים בדיני ממונות