ומעירים: עד כאן לא פליגי [נחלקו] חכמים אלה אלא במעילה שהיא מדרבנן [מדברי סופרים] שגזרו חכמים מעילה בדמים, אבל מדאורייתא [מן התורה] לדעת הכל אין מועלין בהן, שאם מדין תורה יש בהם מעילה בודאי לא היו נמכרין לגננים לכתחילה (תוספות).

ושואלים: מנא הני מילי [מנין דברים אלה] שאין מעילה בדם? אמר עולא: אמר קרא [הכתוב]: "כי נפש הבשר בדם היא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשותיכם" (ויקרא יז, יא), "לכם" משמע: שלכם יהא, שאין הוא קנין ההקדש, אלא של כל ישראל הוא. דבי [בבית מדרשו] של ר' שמעון תנא [שנו] בדומה לזה: מה שנאמר: "לכפר" — הרי זה בא ללמד כי לכפרה נתתיו, ולא למעילה.

ור' יוחנן אמר: שלמדים דבר זה מהדגשה אחרת בכתוב: אמר קרא [הכתוב]: "כי הדם הוא בנפש יכפר" (ויקרא יז, יא), "הוא" משמעו בהוייתו יהא, שדינו אחד תמיד, שלפני כפרה דינו כלאחר כפרה; מה לאחר כפרה לדעת הכל אין בו עוד מעילה שהרי נעשתה כבר מצותו — אף לפני כפרה אין בו מעילה.

ושואלים: אם יש להשוות, אם כן אולי על בסיס השוואה זו של לפני כפרה לזו שלאחר ואימא [ואמור כך]: כי לאחר כפרה יהיה דינו כלפני כפרה, מה לפני כפרה יש בו מעילה — אף לאחר כפרה יש בו מעילה! ודוחים: דבר זה אינו מתקבל על הדעת, כי כלל בידינו: אין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו לאחר גמר עשיית המצוה. ושואלים: ולא? וכי אין דבר כזה? והרי תרומת הדשן שהיא אפר הקרבנות שנשרפו כבר על המזבח, וטעונה גניזה ואסורה בהנאה והנהנה ממנה — מעל וחייב!