ת״ח י׳ בקדמיתא וכו׳: בוא וראה, י׳ שבתחילת שם הויה, היא כלל הכל, סתומה מכל הצדדים, שבילים לא נפתחים בה, היא כלל זכר ונקבה, שהם אבא ואמא עלאין, שה י׳ ה״ס אבא, וב׳ אותיות מילוי היוד, שהן ו׳ ד', הן אמא והם סתומים ובלתי נפתחים (כנ״ל אות קס״ח) הקוץ שעל ה י׳ למעלה רומז על אין, שהוא כתר הנקרא אין, מטעם שבו אפיסת ההשגה. ואח״כ הוציאה הי', ממנה, שה״ס עדן, אותו הנהר הנמשך ויוצא, שהוא בינה, ושתתעבר ממנו, בבן ובת שהם ו׳ ד', והיא ה׳, שצורתה רומזת על ז״א ומלכות המעוברים בתוכה, שהם צורת ד׳ ו'. בה׳ זו כתוב, ונהר יוצא מעדן, יוצא, כתוב דהיינו שיוצא תמיד, ולא יצא שהוא לשון עבר. משום זה, אין ה ה׳ צריכה להפרד מן ה י׳, וע״כ כתוב רעיתי, על ה׳ הזו, להיותה עם ה י׳ כשני ריעים, שאינם נפרדים זה מזה לעולם.