ר׳ אבא אמר וכו׳: רא״א ו׳ למה כלולה ו׳ א' ו׳ במבטא ומשיב, אלא ו', שהוא ז״א, הוא היושב על הכסא, על המלכות שנקראת כסא, כש״א, ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, שהוא ז״א. א׳ סתומה בתוך הואו, ואינה מתגלה, כי א׳ היא א״א המלובש מטבורו ולמטה בז״א, ואינו מתגלה לחוץ מז״א, וז״ש בי נשבעתי נאם ה'. כי ז״א נשבע, בא״א המלובש בתוכו, ומשום זה ה א׳ היא כתובה ולא נקראת, כלומר כשאנו קורים ואו ה א' נחה ואינה נשמעת במבטא, משום שרומזת על א״א שהוא סתום ובלתי מושג. ו׳ האחרונה, היא כלל הראשונה, והעמדנו ש ו׳ האחרונה, היא יסוד, שהוא סיום הגוף, שהוא ת״ת, וכלל שלו. שהוא כלול בגוף. וע״כ כלולות האותיות זו בזו ואו שהוא ראש וסוף, דהיינו ת״ת ויסוד שהם אחד, וה א׳ היא א״א המלובש בת״ת, כמו שהעמדנו.