ותאנא מיומא דאתברי וכו׳: ולמדנו, מיום שנברא העולם, עומדות נשמות הצדיקים הגדולים, לפני הקב״ה, ומתעכבות לפניו, והקב״ה מסתכל בהן כנ״ל, עד שמגיע הזמן להורידן בארץ, דהיינו שיתלבשו בגוף. והן שולטות למעלה ולמטה. ז״ש חי ה׳ אשר עמדתי לפניו, אשר אני עומד לא כתוב, אלא אשר עמדתי. והיינו מטרם שירד לעולם הזה. אח״כ חזר למקומו לשמים, ועלה לחדרו. ונשמות אחרות אינן עולות למקומן עד שימותו. משום שלא עמדו מקודם לכן, לפני הקב״ה באותה המעלה כמו האחרים, דהיינו חנוך ואליהו, שזכו לעלות למקומם בעודם בחיים. ומשום זה נעשה אליהו שליח ומלאך למעלה. וכן חנוך. ואלו הם שנתדבקו ביותר בהמלך. דהיינו יותר ממלאך.