תנינן כד אתפרש וכו׳: למדנו, כשנפרד המלך מן המלכה, וברכות אינן נמצאות. אז נקרא ז״א, וי. שפירושו אוי לי. מהו הטעם שנקרא וי. הוא, כי למדנו הראש של היסוד הוא י׳ כי היסוד עצמו הוא ו׳ קטנה, והקב״ה, דהיינו ז״א, הוא ו׳ גדולה עליונה. וע״כ כתוב וו ב׳ ווין יחד, שמורים על ז״א ויסוד. וראש של יסוד הזה הוא י'. וכשהמלכה מתרחקת מן המלך, והברכות נמנעות מן המלך, שהוא ז״א, וזווג אינו נמצא בראש היסוד, אז לוקח ו' העליונה, שהיא ז״א, לראש הזה של היסוד, שהוא י', ומושכו אצלו, אז נעשה הצירוף וי, דהיינו וי לכל, לעליונים ותחתונים. שכיון שהתחתונים אינם מקבלים אין נותנים לעליונים להשפיע להם, כנ״ל.