ותאנא משה הוה וכו׳: ולמדנו, משה היה מהרהר, מי גרם להם טעות זו להקריב אש זרה, והיה עצב. מה כתוב, וידבר ה׳ אל משה אחרי מות שני בני אהרן. ומה אמר לו, בקרבתם לפני ה׳ וימותו. בהקריבם לא כתוב, אלא בקרבתם. אמר לו הקב״ה למשה, זה גרם להם, שדחקו את השעה להקריב קטרת בחיי אביהם, וטעו בה, שהקריבו אש זרה. והיינו שכתוב, אשר לא צוה אותם, אותם לא צוה להקריב, אבל לאהרן צוה. ויהיה טעם הכתוב, ויקריבו לפני ה׳ אש זרה, שטעו בזה, משום אשר לא צוה אותם. להקריב קטורת רק לאהרן לבדו צוה. ומה שני בני אהרן על שדחקו השעה בחיי אביהם גרמו לעצמם כל כך, אני כלפי אבי ור׳ פנחס ושאר החברים, על אחת כמה וכמה שאיני רשאי לדחוק השעה לומר חידושי תורה במקומם. בא ר׳ פנחס נשקו וברכו.