ובשעתא דנגיד וכו׳: ובשעה שנמשכת משחת קדש ההיא, לאלו ב׳ עמודים, הנקראים למודי ה׳, ונקראים צבאות, שהם נצח והוד. היא מתקבצת שם, וכשיוצאת משם במדרגה ההיא שנקראת יסוד, ובאה לחכמה קטנה ההיא, שהיא מלכות, הנקראת חכמה קטנה, משום שאין בה רק ו״ק דחכמה, כנ״ל בדבור הסמוך, אז היא נקראת לשון למודים. וממנה יוצאת להעיר לאלו קדושים עליונים. אז כתוב, ה׳ אלקים נתן לי לשון למודים. ולמה. לדעת לעות את יעוף דבר. והקב״ה נתן את זה למאור הקדוש ר׳ שמעון. ועוד, שהעלה אותו למעלה למעלה. לעולמות העליונים. משום זה כל דבריו נאמרו בגלוי, ואינם מכוסים. עליו כתוב, פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות.