בההוא זמנא פקודא וכו׳: בזמן ההוא, של הגאולה היא המצוה לתקוע שופר תרועה ביובל. ז״ש כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו. כי כמו בתקיעת שופר של יובל, יוצאים כל העבדים לחרות, כך בגאולה האחרונה, על ידי תקיעת שופר מתקבצים כל ישראל מארבע רוחות העולם, שהם עבדים עד היובל. שה״ס אור הגאולה. כי בעלי תורה יש בהם ג״כ עבדים על מנת לקבל פרס, ונקראים עבדי המלך והמלכה. אבל בניו של המלך הקדוש, כתוב, ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי. דהיינו, על כנפי חיות המרכבה.