לבתר אתא יצחק וכו׳: אחר כך בא יצחק, ונתחזק בו, דהיינו שאדם נתגלגל בו ונתחזק, מעבירה שניה, שנאמר בו, על האדם, שזו שפיכות דמים. כנ"ל (ב״א אות תל״ב) שדורש על הכתוב ויצו ה׳ אלקים על האדם לאמר וגו'. אשר ויצו הוא על ע״ז, על האדם, הוא, על שפיכות דמים. לאמר, זו גילוי עריות, ע״ש, והוא עבר על כולם. (כמ״ש ב״א אות תמ"ה). וזה גרם אל הנסיון של יצחק בסכין, דהיינו בעקדה, שנאמר, ויקח את המאכלת לשחוט את בנו. ואדם נברר בו, כמי שמברר אוכל מתוך פסולת, ויצא הפסולת לחוץ, שהוא עשו שופך דמים. והאוכל, שהוא יעקב, יצא מבורר ונקי מכל פסולת וז"ש (ב״א אות תל״ט) דיעקב שופריה דאדם הראשון. דהיינו כנ״ל. כי ביעקב יצא מצורף ומזוקק מכל פסולת.