רבי אלעזר אמר את קדמאה דאתוון, הוה שמיא על אנפיו דקטרא דכיא, ואתעטר מלרע מלעילא: רא"א. אות הראשונה של האותיות, היתה עפה על פני קשר הטהור, ונתעטרה מלמטה ומלמעלה. פירוש, אותיות, הם הכלים של זו"ן, שמקבלים אורותיהם על ידי עליה לאו"א. והמסך שבאו"א נקרא קטרא דכיא, וכשזו"ן עולים לאו"א נכללים בהזווג הנעשה שם על המסך הזה. וז"ש הוה שטיא על אנפוי דקיטרא דכיא, שעלתה ונכללה בהמסך שבאו"א ואתעטר היינו שקבלה שם המוחין הנקראים עטרות. מלרע היינו המוחין דשורק, המאירים למטה. כלומר שנמשכים ממעלה למטה. מלעילא היינו המוחין דנקודת החולם המאירים מלמעלה. וה"ס ב' הקוים ימין ושמאל, שהאותיות מקבלים תחלה באו"א, ואז יש ביניהם מחלוקת. וז"ס וסליק ונחית, שפעם עולה ומאיר למעלה בהארת החולם, ופעם יורד ומאיר למטה בהארת השורק. כלומר פעם מתגבר קו ימין ופעם מתגבר קו שמאל.

ומיא מתגלפי בגלופייהו ומתיישבן בדוכתייהו ואתכלילו חד בחד: והמים שהם המוחין נחקקים בחקיקותיהם, דהיינו שמקבלים חקיקות המסך דנקודת החירק ואז, מתישבים המוחין במקומם, ונכללים ב' חקוין של חולם ושורק הנ"ל אחד באחד, כי ה"ס קו האמצעי הנמשך מקומת החסדים, היוצאת על מסך דחירק, המכריע ומייחד ב' הקוין זה בזה, כנודע. וכן אתוון כלהו כלילן דא בדא ומתעטרן דא בדא, עד דאתבני עלייהו בנינא ויסודא, וכן כל האותיות עלו לאו"א, וקבלו תחילה המוחין מב' הקוין ימין ושמאל, הנמשכים מהנקודות חולם ושורק שבאו"א, ואח"כ הארת נקודת החירק, ואז נכללו זה בזה, ומתעטרים זה בזה, עד שנבנה עליהם בנין הפרצוף של זו"ן ויסוד שלו.