ועם כל דא, אע"ג דהבדלה הוי בשני, ומחלוקת ביה הוה, יום תליתאי אסכים בכלא, ועם כל זה, אע"פ שהבדלה בין מים עליונים לתחתונים, כבר היה ביום שני, היה בו עוד מחלוקת בין א"ל שהוא ימין ובין הי"ם שהוא שמאל. ורק יום ג' הכריע והשווה הכל, וחיברם בשם אחד אלקים. דהוא שמא דאגליף בגליפוי הו"ה, לאסתכמא מיין עלאין ומיין תתאין, ה' עלאה ה' תתאה ו' בינייהו, לאשלמא בתרין סטרין, יום ג' שהוא ז"א, הוא שם הנחקק בחקיקתו הו"ה להשוות מים עליונים בינה, ומים תחתונים מלכות, כי הו"ה ה"ס ב' ההין, וו' באמצען, שה' ראשונה היא בינה, וה"ת היא מלכות, והו' שבאמצע הוא ז"א, הבא להשלים ולהאיר בב' הצדדים: למעלה בבינה, וכן למטה במלכות. פירוש, מתוך שה ו' תכריע עם קומת חסדים שלו בב' הצדדים שבבינה, שהם א"ל הי"ם, כנ"ל, לכן זוכה גם הו' עצמו באותם המוחין ומשפיע אותם להנוקבא, שהוא הת"ת, והיא נשתוית לה' ראשונה. וסימנא דא, מי הירדן: מיין עלאין קמו נד אחד, מיין תתאין נחתו לימא, וישראל אזלי באמצעיתא, וסימן זה הוא, בקיעת מי הירדן, שמים העליונים של הירדן קמו נד אחד ולא ירדו למטה לים המלח, והם סוד ה' ראשונה דהויה, בינה. והמים תחתונים של הירדן, דהיינו שמישראל ולמטה, ירדו לים המלח, וה"ס ה' תתאה מלכות, וישראל שה"ס ו' דהויה, הלכו באמצע, בין מים עליונים של הירדן ובין מים תחתונים של הירדן. ונמצא שישראל שה"ס ו' דהויה, מקבל מ ה"ר ומשפיע ל ה"ת.