ויהי ערב וגו' ויהי ערב מסטרא דחשך, ויהי בקר מסטרא דאור, ומגו דאינון משתתפי כחדא כתיב יום אחד: ויהי ערב שאומר הכתוב, נמשך מצד החשך, דהיינו הנוקבא, ויהי בקר, נמשך מצד האור, שהוא ז"א, ומתוך שז"א ונוקביה משתתפים יחד זה עם זה בזווג, ע"כ כתוב בהם יום אחד. להורות שהערב ובקר הם כגוף אחד, ושניהם עושים את היום. כלומר, שאור היום בא מזווג ז"א ונוקביה יחד.

רבי יהודה אמר, מ"ט בכל יומא ויומא כתיב ויהי ערב ויהי בקר: שואל כיון שויהי ערב ויהי בוקר יורה על זווג זו"ן, שמשניהם יוצא אור היום, א"כ אחר שהכתוב הודיע זה ביום א', מהו הטעם, שבכל יום ויום כתוב ויהי ערב ויהי בוקר. ומשיב למנדע דהא לית יום בלא לילה, ולית לילה בלא יום, ולא אבעון לאתפרשא, לדעת שאין יום בלי לילה ואין לילה בלי יום ולא יבואו להתפרד זה מזה. כלומר ע"כ חוזר הכתוב להודיענו זה בכל יום ויום, כדי להורות, שאי אפשר שיארע פעם שיהיה אור היום בלי הקדם חשך הלילה, וכן לא יארע חשך הלילה, שלא יביא אחריו אור היום. כי לא יתפרדו זה מזה לעולם.