ת"ח בשעתא דישראל מברכין ומזמנין להאי סכת שלום אושפיזא קדישא: בוא וראה, בשעה שישראל מברכים ומזמינים לסוכת שלום זו, האורח הקדוש, כי בא רק בשבת, כמו ארח שאינו תמידי, ואמרי הפורס סכת שלום, ואומרים הפורס סוכת שלום, כדין קדושתא עלאה נחתא ופריסת גדפהא עלייהו דישראל ומכסיא לון כאמא על בנין, אז קדושה העליונה יורדת ופורשת כנפיה על ישראל ומכסה אותם כמו אם על הבנים, וכל זינין בישין אתכנישו מעלמא ויתבי ישראל תחות קדושתא דמאריהון, וכל מיני הרע מסתלקים מהעולם, וישראל יושבים תחת הקדושה של רבונם. וכדין דא סוכת שלום יהיב נשמתין חדתין לבנהא, ואז סוכת שלום זו נותנת נשמה חדשה לבניה, מאי טעמא, בגין דביה נשמתין שריין ומניה נפקין, וכיון דשריא ופריסת גדפהא על בנהא, אריקת נשמתין חדתין לכל חד וחד, שואל, מהו הטעם שסוכת שלום נותנת נשמות חדשות לישראל. ואומר, משום שבה שורות נשמות, כי היא בינה, כנ"ל, והנשמות הם בבינה וממנה הן יוצאות, וכיון שהסוכת שלום שורה ופורשת כנפיה על בניה, היא משפעת נשמות חדשות לכל אחד ואחד.