מהכא אוליפנא דבעאן או"א דכלה לאעלה ברשותיה דחתן כד"א את בתי וגו': מכאן למדנו שאו"א של הכלה צריכים להכניס את הכלה ברשות החתן, כמ"ש את בתי נתתי לאיש הזה. מכאן ואילך, בעלה ייתי לגבה, דהא ביתא דילה הוא דכתיב ויבא אליה, ויבא גם אל רחל. מכאן ואילך בעלה יבוא אליה כי הבית שלה הוא, ולא שלו, ועי"כ צריך הוא לבוא אליה, כמ"ש ויבא אליה, ויבא גם אל רחל. פירוש, הארת החכמה מכונה בשם בית, בסו"ה בחכמה יבנה בית (כנ"ל בראשית א' דף י"ב ד"ה פירוש) ואין הארת החכמה נמשכת בשום פרצוף שמא"א עד הנוקבא רק בהנוקבא בלבדה, (כנ"ל בראשית א' דף רע"ו ד"ה ועוד) בסוד ב' ראשית. וע"כ ביתא דילה הוא שאין ז"א יכול להאיר בהארת חכמה, זולת בעת הזווג עם הנוקבא, וע"כ הוא מוכרח מבחינה זו לבא אליה. וז"ס ויבא אליה, ויבא גם אל רחל.

בקדמיתא ויביאה אל האדם, דעד הכא אית לאו"א למעבד, לבתר איהו ייתי לגבה, בתחילה כתיב ויביאה אל האדם כי עד כאן צריכים או"א לתקן אותה, דהיינו שתקנו אותה במסך כזה, שתהיה ראויה לקבל חסדים בזווגה עם ז"א (כנ"ל בדבור הסמוך), ואח"כ, ז"א יבא אליה, וכל ביתא דילה הוא. וכל הבית הוא של הנוקבא. כמ"ש לעיל בדבור הסמוך.