וכל ארבין לא וכו': וכל האניות אינן זזות ממקומן, ואינן עולות ויורדות, חוץ מאותה שעה שבא מנהיג אחד של הים, וידע להשלים את רוח הסערה של הים, וכיון שעולה זה על הים, הוא נח מזעפו, ומנוחה נמצאת. ואז כל האניות הולכות בדרך הישר, ואינן סרות לימין ולשמאל. ז"ש שם אניות יהלכון לויתן זה יצרת לשחק בו. זה הוא בדיוק, שה"ס יסוד דז"א הנקרא זה, שה"ס קו האמצעי. וכל דגי הים מתקבצים למקומם, וכל החיות שמחים עליו, וחיות השדה העליון שמחים. ז"ש. וכל חיות השדה ישחקו שם.

פירוש. כי ענין רוח סערה שבא בים והאניות עולות ויורדות, כבר הוא התחלת תקון, כי בעת הדינין, נעשה הים בסוד ימא דקאפו, (כנ"ל בראשית א' דף רמ"ז ד"ה ימא) וז"ש, וכל ארבין לא נטלי מאתרייהו ולא סלקין ונחתין כי בשעת הדינים נקפא הים והאניות שבו אינן יכולות לזוז ממקומן, בר מההיא שעתא דאתי חד דברא דימא, שה"ס קו האמצעי, שמעלה המסך דחירק, אז מתגלה תחילה אותו רוח סערה שאז האניות עולות ויורדות, שה"ס מלכות דמדת הדין. ואח"כ ממתיק אותה במדת הרחמים עד שראויה לקבל אור. (כמ"ש לעיל פרשת לך דף י"ג ד"ה ונתבאר) וז"ש וידע לאשלמא רוחא דזעפא. דהיינו שידע להמתיקו במדת הרחמים, ואז מיחד הקוין ימין ושמאל זב"ז, וז"ש, וכדין כלהו ארבין אזלין באורח מישר ולא סטאן לימינא ושמאלא, אלא בדרך קו האמצעי.