ועל דא צלותא וכו': ועל כן תפלה דמיושב, שהיא הנוקבא בקישוטיה, כנ"ל, כיון שנכנסה אל מלך העליון, שהוא ז"א, דהיינו בתפלת שמנה עשרה, והוא בא לקבל אותה, אז אנחנו עומדים לפני מלך העליון, כי אז ז"א מתחבר בהנוקבא. ומשום זה לא יפסיק בין גאולה ותפלה. כי תפלה דמיושב ותפלה דמעומד צריכים להיות מחוברות, כמבואר. ובזה ביאר המימרא, דלא יפסיק בר נש בצלותיה ביניה לבין כותלא, כי תפלה דמיושב, ה"ס השכינה, הנקראת כותלא או קיר בעת שמאירה בג"ר דשמאל, מטעם שמחסרון חסדים היא נקפאת אז (כנ"ל ב"א דף רמ"ז ד"ה פירוש) ונעשית ככותל. וע"כ אסור להפסיק, אלא לחברה עם החסדים של ז"א.