פקודא בתר דא וכו': המצוה שלאחר זה היא לעשות חג שבועות. שכתוב, ועשית חג שבועות לה' אלקיך. ונקרא שבועות, משום שנכנסו ישראל לסוד חמשים יום, שהם שבעה שבועות. כלומר שיום החמשים לבדו כלול משבעה שבועות. כי יום החמשים ה"ס שער הנ', שה"ס י"ה דישסו"ת כנ"ל בדבור הסמוך, שיש בו ז' ספירות, חכמה, ובינה, ימין דדעת, שמאל דדעת, חסד, גבורה, ושליש ת"ת עד החזה שהוא ביחד עם המלכות שבמקום החזה (כמ"ש לעיל באות ס"ח.) ובקרבן העמר, דהיינו מנחת שעורים, נתבטל יצר הרע, שה"ס אשת זנונים שבורחת מפני אשת חיל, (כנ"ל אות ק"ס קס"א) וכשאשת זנונים אינה קרבה שם לאשת חיל, מתדבקים ישראל בהקב"ה בסוד שבעה שבועות, ונתבטל יצר הרע מלמעלה ומלמטה. דהיינו שאין לו אחיזה בז"א ובמלכות.