ת"ח כד ההוא וכו': בוא וראה, כששופר ההוא העליון, שבו אורותיהם של הכל, דהיינו בינה, בעת שג' קוין שלה מיוחדים זה בזה, שכל המוחין דזו"ן דאצילות ובי"ע ממנה באים, אם הוא מסתלק ואינו מאיר לבנים, שהם ז"א ומלכות, אז מתעורר הדין, והכסאות מתתקנים לבית הדין. ושופר זה, שה"ס בינה, נקרא אילו של יצחק, דהיינו תקפו של יצחק, כי איל פירושו תקיף, מלשון ואת אילי הארץ לקח. והוא שבחם של האבות שהם חג"ת שמקבלים כל שבחם משופר ההוא שהוא בינה. וכשנסתלק שופר גדול הזה ואינו מאיר לבנים, לז"א ומלכות, והיינו, בעת שאין יחוד בז"א ומלכות, אלא ז"א יונק מקו ימין של הבינה, והמלכות יונקת מקו שמאל של הבינה, וכיון שהשמאל דבינה הוא בלי ימין מסתלקים המוחין דבינה מז"א, ואז מתחזק יצחק, שהוא קו שמאל, ע"י שליטת קו שמאל דבינה, ומתתקן לדין בעולם. כי בעת שהחכמה דשמאל היא בלי חסדים נמשכים דינים קשים לעולם. (ועי' סוד תקיעת שופר בפרשת ויקרא מאות ש"ב עד אות שי"ב).