ת״ח בקדמיתא חבצלת וכו׳: בוא וראה בתחילה, המלכות היא, חבצלת ירוקה בעלים ירוקים. לאחר כך היא שושנה, בב׳ צבעים אדום ולבן. שושנת, בששה עלים. שושנת, שמשנה צבעיה ומשתנית מצבע לצבע. שושנת, בתחילה נקראת חבצלת, דהיינו בזמן שרוצה להזדווג במלך נקראת חבצלת. אחר שנתדבקה במלך באלו הנשיקות, נקראת שושנה, משום שכתוב, שפתותיו שושנים. שושנת העמקים, שהיא משונה ומשנה צבעיה, פעמים לטוב פעמים לרע, פעמים לדין ופעמים לרחמים.

ביאור המאמר, ב׳ מצבים יש במלכות, מצב הא׳ כשהיא בבחינת ב׳ מאורות הגדולים. דהיינו במדרגה אחת עם ז״א, שהיא מקבלת אז, משמאל שבבינה, וז״א מימין שבבינה. מצב הב׳ אחר שנתמעטה, ואין לה מעצמה כלום, אלא מזדווגת עם ז״א ומקבלת הכל ממנו. (כמ״ש בב״א מאות ק״י עד אות קט״ו עש״ה) וז״ש, בזמנא דבעיא לאזדווגא ביה במלכא, אקרי חבצלת, דהיינו במצב הא׳ שהיא נפרדת מז״א, ודבוקה בבינה, שאז יש לה חכמה בלי חסדים, וצריכה להזדווג עם המלך שיתן לה חסדים. אז נקרא חבצלת. בתר דאתדבקת ביה במלכא באינון נשיקין אקרי שושנה, דהיינו במצב הב׳, אחד שנתמעטה וירדה מבינה, ונסתמה ואין לה כלום מעצמה, אלא שהיא בזווג עם ז״א, ומקבלת הכל ממנו, אז נקראת שושנה. וז״ש (באות של״א) כ״י דאקרי חבצלת, דקיימא בשפירו דנוי בגנתא דעדן, לאתנטעא, שבמצב הא' היא דבוקה בבינה, ואז ה״ס גן עדן, ואז יש לה חכמה, שהיא כל היופי של המלכות, אמנם קיימא לאתנטעא, פירוש שצריכה להעקר משם ממקום בינה, ולהתמעט ולהנטע פעם ב׳ למטה מחזה דז״א, שאז באה למצב הב׳. וז״ש, דבעיא לאשתקאה משקיו דנחלא, וכו'. כי במצב הא', היא חכמה בלי חסדים, והיא צריכה להישקות מחסדים שנק׳ מים. וז״ש, (באות של״ב) חבצלת השרון מההיא אתר דשקיו וכו' דהיינו שהיא דבוקה בבחינה הגלויה שבבינה, שה״ס קו השמאל, שממנה מקבלת החכמה גם אח״כ, אחר שהיא מתגלית, בסוד עלמא דאתגליא. שושנת העמקים, שושנה דההוא אתר דאקרי עמיקא וכו' שאז היא יונקת ממקום הסתום שבבינה, שה״ס קו ימין שבה, הסתום מחכמה, והכל מקבלת מז״א. וז״ש, (באות של״ג) בקדמיתא חבצלת ירוקא בטרפין ירוקין וכו'. כי במצב הא׳, היא במדרגת ז״א, שה״ס ירוק, ושוה כמוהו, אלא בלי חסדים. לבתר שושנה בתרין גוונין סומק וחוור, שיש בה חכמה וחסדים, בסוד דין ורחמים, שמקבלת מז״א בעלה. שושנת בשית טרפין, דהיינו שיש בה שש ספירות חג״ת נה״י. שושנת דשניאת גוונהא וכו' שמשתנית ממצב הא׳ למצב הב'.