ומלכא עלאה לרחמא וכו׳: ומלך העליון שרחמיו על מעשי ידיו, הוכיחו, אמר לו, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. והוא לא קבל ממנו, ונמשך אחר אשתו. ונגרש לעולם. כי האשה למקום זה עולה ולא יותר. והאשה גרמה מות לכל.

פירוש. המלכות בעת שהיא בדינים, נקראת עץ הדעת טוב ורע, בסוד זכי הא טוב לא זכי הא רע (כנ״ל בהקדמת ספר הזהר אות קכ״ג, ובויצא י״ג ד"ה סתרא ע״ש בסולם) ונצטוה שלא ימשוך ממנה החכמה ממעלה למטה, שאז ימות. אלא, אדם יתדבק בעץ החיים שהוא שורשו, דהיינו ז״א. וחוה תתדבק במלכות מצד הרחמים הדבוקה בעץ החיים. דהיינו כשהחכמה שבה מאירה ממטה למעלה, וז״ש, דהא אתתא לאתר דא סלקא, דהיינו למלכות הנקראת עץ הדעת, אמנם כשהיא דבוקה בז״א ה״ס עץ החיים כמוהו. אלא שלקחה ממנו כשהמלכות היתה בפירוד מז״א, או יותר נכון, כשהמשיכה ממעלה למטה נפרדה מז״א, ונתהפכה להם למות, בסוד רגליה יורדות מות. (כנ״ל אות של״ו). וז״ש, ואתתא גרם מותא לכלא.