ר׳ אלעזר הוה וכו׳: ר׳ אלעזר היה יושב בהיכל של חמיו, והוא היה אומר, לדלף שבהיכל צריכים למצוא עצה. שהיו הגשמים דולפים דרך הגג. בתוך כך, עבר אדם אחד שהיה פגום בעינו אחד, אמר חמיו נשאל לזה עצה. אמר, ר׳ אלעזר, פגום הוא ואינו נאמן. אמר חמיו, ננסה אותו, באו ושאלו לו. אמר לו, מאושר, מי הוא בעולם. אמר האיש, עשיר, הוא המאושר שבעולם, אבל כי ינתק מעשרו, אוי על זה, עמו אנכי בדאגה יותר מכל. כלומר, שאם מאבד עשרו, הוא אומלל יותר מכל העולם. א״ר אלעזר, בדבריו נשמע, שאין עמו אמונה, ואינו איש נאמן. כי אינו חושב את הצדיק למאושר שבעולם אלא את העשיר. בוא וראה, הקב״ה אמר כל איש אשר בו מום לא יקרב, שקדושה שלמעלה אינה שורה במקום פגום. זילגא פירושו דלף. כי על עיני יורדה מים, מתרגם זלגן דמעין. (איכה א׳ ט״ז). קסטירא פירושו טירה מגדל היכל. כי על ובטירותם מתרגם ובקסטרוותהן (בראשית כ״ה ט״ז). טופקא הוא מלשון תוקפא, ופירושו מאושר ותקיף. דישליף פירושו כי ינתק. מלשון ולא שלף לנו ירקא (חולין קה').