ת״ח והיה שבעת וגו׳: בוא וראה. והיה שבעת ימים תחת אמו. בסוד יוד הא ואו הא, נחקקו האותיות והיה. כי והיה, היא אותיות ו״ה י״ה. ו׳ הי, הרי שבעת ימים נכללו בהם באחד. כי ו״ה שהם ז״א ומלכות, הם ז׳ ספירות חג״ת נהי״מ. י' ה׳ הם שבעת ימים, כי י׳ היא אחת, כלל כולם. שהיא כוללת כל אותיות השם. ה׳ היא שלשה, היא ושני בניה, כי היא כוללת בתוכה ד׳ ו׳, שה״ס ז״א ומלכות, שהם בסוד העיבור בבינה וה״ס ימין ושמאל שבדעת ועם הבינה עצמה, הרי שלשה. ובן האחד, דהיינו ה ו׳ שב ה׳, שני אבות כלולים בו, דהיינו ב׳ הקוין חסד וגבורה, הרי חמשה, שהם בינה, ז״א, ומלכות, חסד, וגבורה. גם ה ו׳ כוללת בתוכה הבת הנקבה, שהיא מלכות, שהיא עוד אחת, הרי ששה. נשמע ש ה׳ עליונה שבהויה, היא כלל של ששה, דהיינו, בינה, ז״א, ומלכות, חסד, וגבורה, ומלכות הנכללת בז״א. י״ה, דהיינו עם ה י׳, הרי שבעה. והיינו סוד ז׳ ספירות שלמעלה מחזה, הנקראות י״ה, שהן, חכמה, בינה, ימין דדעת, שמאל דדעת, חסד, וגבורה, ושליש עליון דת״ת ביחד עם המלכות שבחזה. והיינו שכתוב, שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום. שה״ס שבעת ימים שב ו״ה ושבעת ימים שב י״ה.