תלתין וחד קוצי וכו׳: ומפרש הדברים מבחינת כללות התקון. ואומר, ל״א קוצין, השקולות בשוה, שהם בתקון ראשון, הם קשים, מהארת המלכות דמדת הדין, כדי להכניע הדינים למטה, והן כחשבון א״ל. מהו אל. היינו אל חזק, ויכול להכניע הכל. ובכל קוץ וקוץ, מבחינת כללותו, מתחלקים ל״א עולמות חזקים שולטים להכניע הדינים, ונתפשטו ל״א מצד זה ול״א מצד זה של הפנים. וכל עולם ועולם ממנו מתחלק לאלף עולמות של חמדה לעדן הגדול, וכל זה סתום בתחילת הדיקנא שכולל דין חזק, ממלכות דמדת הדין, וכלולים כולם בשם אל הזה. ועם כל זה, שם אל הזה, נכנע לרחמי דרחמים של עתיק יומין, ונכלל ונתפשט בו.

פירוש אע״פ שכל קוץ וקוץ יש בו ש״צ נימין, זהו מבחינת הפרטות, אבל בכללות מאיר בו הכח של שם אל, היורה על הארת המלכות דמדת הדין, וע״כ ל״א קוצין הם, וכל קוץ מתחלק ג״כ ל ל״א עולמות, שכל זה יורה על הדין הכלול בקוצין הללו. ועכ״ז מתפשט כל עולם לאלף עולמות של חמדה לעדן הגדול, שהוא חכמה סתימאה, כי עדן הוא חכמה. וכן מספר אלף יורה על חכמה. והיינו משום שכח הדין שבשם אל, נכנע לרחמי דרחמים דא״א. אמנם כל זה אמור בהתפשטות העולמות, אבל בל״א קוצין עצמם, כל העולמות סתומים בו מחמת הדין החזק.