דתניא ארחא עלאה וכו׳: שלמדנו, ארח העליון של הדיקנא הקדוש, שהוא יורד, על שפה עלאה, תחת נקבי החוטם דעתיק, והאורח הזה שלמטה, באמצעיתא דשערות דשפה תתאה, שוים הם בכל. זה למעלה בשפה עלאה, וזה למטה בשפה תתאה. למעלה נקרא האורח, עובר על פשע, ולמטה נקרא האורח לא החזיק לעד אפו. ולמדנו, לא החזיק, פירושו, שאין מקום לשבת שם. כמו שלמעלה נותן האורח מקום רק שיעבור בו רוח החכמה מן החוטם (כנ״ל אות קכ״ז), כך למטה הוא רק נותן מקום שיעבור בו רוח החכמה.

פירוש. עתה מבאר, סוד שככה שבאורחין דשפה עלאה ושפה תתאה, לפי פירוש הג׳, הנ״ל, אשר שככה כולל כל שמהן, הן לדינין דנוקבא והן לדינין דדכורא. וז״ש ארחא עלאה וכו׳ והאי אורחא דלתתא, שקילן אינון בכלא, כי ארחא עלאה מסיר דינין דנוקבא שיצאו עם תקון הב׳, בסוד שכיך מרוגזיה, וכן הוא מסיר הדינין דדכורא היוצאים עם גילוי החכמה, בסוד שכיך ברוגזיה, ועד״ז ארחא תתאה, מסיר דינין דנוקבא שיצאו עם תקון הד׳ בשפה תתאה, ונגלה בו החכמה, בסוד שכיך מרוגזיה, וכן הוא מסיר דינין דדכורא הנגלים עם גילוי החכמה, בסוד שכיך ברוגזיה.

וז״ש לעילא עובר על פשע. לתתא, לא החזיק לעד אפו, שב׳ שמות האלו משמעות אחת להם, ותנינן לא החזיק פירושו, דלא אית אתר למיתב, כי מכח שכיך ברוגזיה, המיחד קו שמאל עם הימין, שאז אין החכמה נמשכת ממעלה למטה (כנ״ל ב״א דף ס׳ ד״ה מחלוקת) ע״כ אינו מחזיק חכמה באותו אורח בבחינת לשבת שם, אלא רק לגלות שם הג״ר ממטה למעלה בלבד. וז״ש כמה דלעילא יהיב אתרא לאעברא, כמו שלמעלה נותן מקום לעבור רוח חכמה בלבד דהיינו בשיעור שיצאו הג״ר, ואין החכמה מתישבת באורח הזה, כדי שלא ימשכוה ממעלה למטה (כנ״ל אות קכ״ז). כך לתתא יהיב אתר לאעברא. ולא שהחכמה תתישב שמה, כדי שלא ימשכוה ממעלה למטה.