תנא בכל אתר וכו׳: למדנו בכל מקום שנגלה אורח, בעתיק הזה הנסתר מכל, טוב לכל המדרגות שלמטה, כי המשמעות של גילוי אורח, הוא שנתגלה עצה לעשות טוב לכל. כלומר שנתגלה עצה שכל התחתונים ימשכו מוחין ממנו, להיותו מראה על הסרת ב׳ בחינות דינין הנ״ל, וגילוי הג״ר. מי שסתום ואינו מגולה, דהיינו המקומות המלאים שערות ואין בהם אורח, זה מראה שאין עצה שיתגלו המוחין לתחתונים. ואין מי שישיג שם אלא הוא בעצמו ולא מדרגה אחרת למטה ממנו, כמו שעדן העליון, שה״ס חכמה סתימאה דא״א, אין מי שישיגו אלא הוא עצמו עתיק העתיקין. ועל זה כתוב, מה גדלו מעשיך ה׳ מאד עמקו מחשבותיך. דהיינו שממציא עצות שיוכלו המוחין להתגלות לתחתונים. אר״ש, יתתקנו מעשיך לעולם הבא מעם עתיקא דעתיקין.

ואלו ב׳ תקינים דא״א הד׳ וה׳, שנקראים בו לשארית נחלתו, ולא החזיק לעד אפו. נקראים בז״א, דהיינו בי״ג שבתורה, ארך אפים. והיינו ע״ד שפרשו חז״ל, מאריך אפו וגבה דיליה. כי בתקון הד׳ האריך האף שלו, כי שוב נתגלו הדינים והקטנות בשפה תתאה, ובתקון ה׳, שנעשה גם בשפה תתאה, האורח הפנוי משערות, ומקבל רוח חכמה מנקבי החוטם, דרך אורח העליון שעל שפה עלאה, הרי הוא גבה דילה. שחוזר ומשבית הדינים. ותקון הזה נבחן לשורש לג״ר דרוח (כנ״ל אות ק״ל בהסולם) ונודע שבז״א עוד שולטים במדרגה זו דינים דשמאל. עד שמופיעים הג״ר דנשמה. כמ״ש בתקונים הבאים.